?

Log in

No account? Create an account

aveterra

Previous Entry Поделиться Next Entry
09:02 am: אברהם יוסף הטבח והטיוח 3

אברהם יוסף   הטבח והטיוח

על רצח ד"ר ברוך גולדשטיין                                                                                                                                                                                        תשנ"ט  תש"ס

 

ניר עמדה מס' 3

 

הטבח והטיוח

 

על רצח ד"ר ברוך גולדשטיין

 

וַיְקַו לַמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׁפָּח

(ישעיהו ה 7)

 

על פי גישתו של הבלשן האמריקאי בנג'מין וורף (Benjamin Whorf)[1], השפה היא חלק בלתי נפרד מן החשיבה. ההתיחסות שלנו למונחי השפה משפיעה בהכרח לגישתנו לתופעות, שאותם מונחים מיצגים, ולהפך, ההתיחסות למציאות משפיעה על השפה. האיש למד שפות אינדיאניות, והוכיח באמצעות הדגמות שהמבנה השונה של שפות אלה לעומת השפות האירופיות מבטא גישה שונה למציאות.

מעניינת הדרך, בה הגיע הבלשן וורף לגיבוש תאוריה זאת. במקורו, הוא לא היה בלשן, אלא כימאי, ועבד בשביל חברת ביטוח. בשלב מסוים, היה עליו לחקור שרפה שקרתה במפעל. מסתבר שהשפכים שם הופנו אל בריכת ניקוז, בה נוצר נוזל בלתי מוגדר, שכונה בפי הפועלים "מים". עד שאחד הפועלים הצית סיגריה, וזרק את הגפרור לבריכה.

כשהכימאי וורף בא לחקור מטעם חברת הביטוח, הוא שאל את אותו הפועל, שכפי שהסתבר נותר בחיים, מדוע זרקת את הגפרור לבריכה; וזה ענה: כי היו שם מים.

והרי ברור שלא היו שם מים, לא עלה על דעתו של איש לשתות מן הנוזל ההוא, או להתרחץ בו, או להשקות בו צמחים! אבל העובדה שהנוזל כונה "מים" גרמה לציפיה הבלתי מודעת, שהוא גם יכַבה גפרור בוער.

 

***

 

אינני יודע, למי שמורה זכות היוצרים לשימוש במונח "מערת המכפלה" עבור המסגד האיברהימי בחברון; מכל מקום, שימוש זה מעיד על קהות חושים וטרוף מערכות, ומצביע על מחלה אנושה, בה לוקה החברה בה אנחנו חיים. המונח מערה מציין בעברית חלל תת קרקעי; אבל משתמשים בו, מבלי להניד עפעף, למבנה ההרודיאני (ככל הנראה) הבולט שבלב חברון.

החלל התת קרקעי קיים, והוא מכונה, בדו"ח ועדת שמגר שעסקה בטבח, "תחתית המערה", או "המפלס התחתון". הגישה אליו אפשרית, באמצעות מעברי סתר, אבל היא… אסורה; הפתח הראשי, שהיה מאפשר כניסה נוחה ומכובדת, סתום זה דורות.

מן הראוי היה שהיהודים יבקשו להכנס לקברי האבות, ולשם כך יהיה צורך רק לשבור קיר (וכמובן, גם להתקין את הסידורים הנאותים, המתבקשים מקדושת המקום); אבל מאורעות "מנהרת הכותל" מלמדים אותנו כיצד יגיבו המוסלמים, וביתר שאת התקשורת הישראלית, למעשה כזה. יכול להיות שכדאי להעלות ענין זה במשא ומתן עם הפלשתינאים.

לא זה מה שנעשה. מאז מלחמת ששת הימים, הוכנסו למבנה, המשמש מזה דורות מסגד, מתפללים יהודים, והדבר גרם למתיחויות, התפרצויות ומעשי אלימות. כדאי היה שנשאיר את המסגד למוסלמים, ונקח לנו את המערה עצמה, את קברי האבות, אליהם המוסלמים ממילא אינם נכנסים.

דבר אל הקירות.

מכל מקום, כותב שורות אלה רואה חשיבות רבה בשימוש הנכון במילה, ולכן ישתמש, בכל מה שנוגע למבנה ההרודיאני בו אירע לפני שנים מספר טבח מחריד, במונח "המסגד האיברהימי". עבורו, מערת המכפלה היא החלל התת קרקעי בו נמצאים קברי האבות. בלבד.

 

***

 

כותב שורות אלה עשה מקודם נסיון אחר, וכושל ביותר, להתמודד עם בעיית הטבח בחברון. הנסיון ההוא התבסס על קריאה רשלנית של דו"ח ועדת שמגר, ומה שנאמר בו לא היה נכון. אני מצטער על כך, ומביע חרטה עמוקה.

מכל מקום, למדתי רבות מאותו נסיון כושל. הפצתי אותו בין מספר אנשים, והתגובות שקיבלתי מחלק מהם היו מעניינות במיוחד; הן הוכיחו לי עד כמה הייתי תמים. ניסיתי להגן על ד"ר ברוך גולדשטיין, ולטעון שאין הוא אשם במעשה שיוחס לו; אולם, היו כאלה שגישה זאת פגעה בהם ביותר. אני מבקש לקחת מהם את הגיבור! ולא סתם גיבור פינחס בן אלעזר ממש.

לכן, כדי להסיר כל ספק, אני מציין כאן שהטבח במסגד האיברהימי עורר בי סלידה וזעזוע. אין שום אפשרות לגַלות אהדה, או הבנה, למעשה זה ולמניעיו. מדובר במעשה נאצי, ואין מונח אחר שיוכל לתאר נאמנה את מתכנניו, מאשריו ומבצעיו, מאשר נאצים. עם זאת, ניתן להוכיח שד"ר ברוך גולדשטיין לא היה ביניהם.

אחד ממביעי ההבנה לד"ר ברוך גולדשטיין תוך הנחה שהוא ביצע את המעשה הנפשע היה מיכאל בן חורין, חבר לשעבר בארגון הטרור היהודי (הוא פירסם חוברת בהדפסה עצמית, בה הוא מביע דעותיו); ודווקא הוא היה צריך להיות זהיר יותר.

ארגון הטרור היהודי פעל זמן-מה בשטחים, והצליח להגיע מבחינתו להשגים צנועים מסוימים: הרג ופצע מספר ערבים. לדעתי, ולדעת רוב האוכלוסיה בארץ, מדובר במעשים מזיקים. מכל מקום, כאשר חברי הארגון ביקשו לעבור לפעולות רחבות הקף, כגון פיצוץ המסגדים בהר הבית, או פיצוץ אוטובוסים, הם כשלו באופן מפתיע, ונלכדו ללא שום בעיות. היה ביניהם מלשין.

אך אם היה ביניהם מלשין, והמעשים הבלתי חוקיים שביצעו היו ידועים לשלטונות, מדוע הם הורשו לבצע את הפעולות הבלתי חוקיות החמורות הקודמות?! נוצר הרושם, שארגונים חתרניים אלה נמצאים בפיקוח צמוד של, ולמעשה מופעלים על ידי, השרותים החשאיים, לצורך פרובוקציות פוליטיות.

 

***

 

ניתן כמובן לומר, שוועדת שמגר מכירה את העובדות הרבה יותר טוב ממני, מפני שהיא עברה על כל החומר, ואילו בידי נמצא רק דו"ח הוועדה; בוודאי שאין בידי הראיות החסויות שהובאו לידיעת הוועדה, וכמובן גם לא החלק הסודי של הדו"ח. אולם, ממה שפורסם עולה חשד כבד, שחלק מן האפשרויות לא נבדק, ושעדותו של עד מפתח לא נשמעה כלל. אין בידי לדעת יותר מן הוועדה, וההפך מזה הוא הנכון; מכל מקום, גם העדר הראיות מהווה ראיה, ואשתדל לעשות שימוש בעקרון מנחה זה.

אציג כאן שתי נקודות מרכזיות, הגורמות לי לחשוב שדו"ח ועדת שמגר אינו משקף את האמת; אחת הנקודות קשורה לוועדה, והשניה לד"ר ברוך גולדשטיין עצמו.

במה שנוגע לוועדה, הרי, על פי סמכותה, היא היתה מוסמכת לשלוח הודעות למי שעלול להפגע ממסקנותיה, כדי שזה יוכל, בעצמו או באמצעות עורך דינו, לנסות למנוע פגיעה זאת, על ידי התיצבות בפני הוועדה, הבאת ראיות, העלאת טענות וחקירת עדים. גם אם נפטר האדם שעלול להפגע, ניתן לשלוח הודעות כאמור, לקרוב משפחה (דו"ח ועדת שמגר, עמ' 212). ואילו במקרה דנן, לא שלחה הוועדה הודעות כאלה (שם, עמ' 214).

מחד, קובעת הוועדה, "כאן יש דמות מרכזית אחת שביצעה מעשה פשע" (עמ' 214 שם), ומאידך, אותה הוועדה לא מוצאת לנכון להעניק לקרובי משפחתו של האיש את האפשרות להתגונן מפני קביעה חמורה זאת! הזכות להליך הוגן, שניתנה אפילו לאייכמן, נשללת מד"ר ברוך גולדשטיין. תוך שימוש בסמכותה החוקית, מנעה הוועדה את האפשרות שעורך דין מטעם המשפחה אפילו מצויד בכל האישורים הבטחוניים הנדרשים יחטט במסמכים, יחקור את העדים וישאל שאלות מביכות.

ולגבי ד"ר ברוך גולדשטיין. מאשימים אותו שביצע פשע חמור, ותוך כ90- שניות גרם, באמצעות יריות מנשק אוטומטי, ל29- הרוגים ו125- פצועים; הדבר מצביע, כדברי דו"ח ועדת שמגר בעמ' 62, על "מקדם יעילות אש גבוה" (על כך תהיה התיחסות נרחבת יותר בהמשך). דבר זה הוא בלתי אפשרי.

ד"ר ברוך גולדשטיין לא היה לוחם, אלא רופא: הוא לא ידע להרוג, אלא להחיות. דּוּבָּר רבות על דעותיו הקיצוניות שלו כביכול (ענין שיטופל בהמשך), ומעניין הדבר שאיש לא הזכיר אף לא לצורך דחייתה את האפשרות של טרוף הדעת; יש להניח שיהיו כאלה שיזכירו לי את הרופאים הנאציים, רוצחי ההמונים. מכל מקום, המיומנות לרצוח אנשים ביעילות כזאת אינה באה, לא מטרוף הדעת, ולא מ"דעות קיצוניות", וכדי שמאן דהוא יהיה מסוגל לעשות דברים נפשעים כאלה ביעילות כזאת, עליו להתאמן קודם לכן. על כך אין שום ראיות. נניח, לצורך הדגמה, שמיכאל בן חורין (מארגון הטרור היהודי) מגיע בשעות הבוקר המוקדמות לחדר מיון, לובש חלוק לבן ומתחיל לטפל ביעילות בחולים… האם מישהו היה מאמין?! מיכאל בן חורין היה לוחם, וידע להרוג; לא כך ד"ר ברוך גולדשטיין. האיש הואשם בביצוע מעשה מעבר לכוחותיו.

 

 



[1] האיש נולד ב1897-, ונפטר ב1941-. שם ספרו: Language, thought, and reality.



Разработано LiveJournal.com