?

Log in

No account? Create an account

aveterra

Previous Entry Поделиться Next Entry
09:08 am: אברהם יוסף הטבח והטיוח 4

 

על רצח ד"ר ברוך גולדשטיין                                                                

ניר עמדה מס' 3

 

הטבח והטיוח

 

על רצח ד"ר ברוך גולדשטיין

 

וַיְקַו לַמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׁפָּח

(ישעיהו ה 7)

***

 

חשיבות רבה יש כאן לממצאים הקשורים לירי. יש להקדים ולומר, שעל פי קביעת מומחי המשטרה, בארועי הירי הקשורים לטבח במסגד האיברהימי ובסביבתו נעשה שימוש בקליעים בעלי קוטר של 5.56 מ"מ בלבד; לא נמצאו שרידים של אמל"ח אחר. קליעים אלה, הנורים מכלי נשק בעל מהירות לוע גבוהה, מתפרקים לרסיסים כאשר, בטווחים קצרים, הם פוגעים בגוף האדם, או בחפץ אחר; קביעה זאת מופיעה בעמ' 62 של הדו"ח.

אבל באותו עמ' 62 ובסביבתו הקרובה אנו עדים להתפתלויות מעניינות. באולם נמצאו 108 תרמילים, שזוהו במז"פ ככאלה שנורו מן הנשק שהיה ברשותו של ד"ר ברוך גולדשטיין, ואילו מספר הנפגעים הוא גדול בהרבה (29 הרוגים ו125- פצועים); גם אם נפחית מסך הכל הזה מספר מצומצם של אנשים שנחבלו בתוך המהומה, אך לא נפגעו מירי, עדיין יוצא שד"ר ברוך גולדשטיין פגע ביותר אנשים, מאשר מספר הקליעים שירה. תמיהה גדולה עוד יותר מתעוררת, כאשר מתברר לנו שזוהו בוודאות 22 פגיעות בקיר, כך שמספר הקליעים שפגעו במתפללים פוחת בצורה ניכרת.

על כך מספקת הוועדה, בעמ' 62, שני הסברים: א. הירי בוצע לעבר אנשים שכרעו לתפילתם, בצפיפות רבה; ב. מאחר שלקליעים מסוימים אלה יש נטיה להתפרק, רסיסים מקליע שפגע, או נתזים מן הקיר, יכולים לשוב ולפגוע בקרבנות נוספים. ננתח הנחות אלה.

בעמ' 307 עד 309 של דו"ח הוועדה מובא הדו"ח של פקד סגל ברוך, מן המחלקה לזיהוי פלילי, ובו הממצאים בזירת הארוע. תאריך דו"ח זה הוא "7 במרץ 1994", היינו הרבה לפני פרסום מסקנות הוועדה, אך בפרק "רקע" בו נקבע, באופן פסקני, שד"ר ברוך גולדשטיין הוא זה שירה במתפללים המוסלמים שבאולם יצחק; פקד סגל ברוך ידע זאת, לדבריו, ממה שסיפר לו איש משטרה אחר, רפ"ק אורי ויסקופ.

מכל מקום, עד כמה שידוע לנו, ד"ר ברוך גולדשטיין היה בריון במימדי גופו (1.92 מ'), ואילו קרבנות הטבח המוסלמים נורו בעת שכרעו לתפילתם. מכאן, שמסלול היריות היה אמור להיות אלכסוני, מלמעלה למטה. עם זאת, פקד סגל ברוך מציין בדו"ח שלו פגיעות בקירות ובמצבות, אך לא פגיעות ברצפה (או במחצלות המכסות אותה, בהתחשב שמדובר במקום תפילה מוסלמי).

המחצלות מוזכרות בדו"ח של פקד סגל ברוך כמוכתמות בדם, אך אין זכר לפגיעות של קליעים, או רסיסים, והרי בעמ' 309, סעיף יא, מציין פקד סגל ברוך "שרידי קליעים", מן הסתם רסיסים שנאספו מן הרצפה. הדבר מתמיה: אם הקליעים שפגעו בגופם של המתפללים התפרקו, יצאו מן הגוף ופגעו במתפללים אחרים, הרי הם היו אמורים לפגוע גם ברצפה (או במחצלות המכסות אותה), ולהשאיר סימנים. בדו"ח הוועדה לא הועלתה כל תמיהה בענין זה.

במה שנוגע לפגיעות בקירות ובמצבות, מעיר פקד סגל ברוך את ההערה המתמיהה, "(יש לציין שבמקום נראו תיקונים בקירות ובמצבות ואין אפשרות להתייחס אליהם)"! מדובר כאן בביקור השני של פקד סגל ברוך במקום, ימים מספר אחרי הארוע. מי ביצע את התיקונים, כאשר העיר חברון היתה נתונה בעוצר והאתר היה סגור?! האם תיקונים אלה מסתירים עוד פגיעות רבות בקירות?

פקד סגל ברוך מנה 22 פגיעות בקירות ובמצבות, ולכך מתיחסת הוועדה בעמ' 62, "פגיעה בקיר אינה מלמדת על כך שהכדור או נתזים ממנו לא פגעו בדרכם גם במתפללים.".

אם הקליע עצמו פוגע בדרכו (בטווח קצר) באדם, אז הוא מתפרק, והוועדה מבקשת לומר שהפגיעות בקיר, מקורן ברסיסים; ואין הדבר כך. בעמ' 52/3, מציין דו"ח הוועדה שבוצעה בפגיעות הקיר בדיקת כיווני הירי (B.M.N.), שאינה חד-משמעית, אך מצביעה על כך, שייתכן שנורו יריות מכיוון דלת הכניסה הראשית. בעמ' 308, מציין פקד סגל ברוך שבדיקה כזאת בוצעה לגבי 9 פגיעות בקיר.

אז כך. אילו היה מדובר בפגיעה אחת בלבד, אכן לא היינו מסוגלים לומר, האם מקורה ברסיס, או שמדובר בפגיעה ישירה של קליעה; אך כאשר פגיעות רבות מצביעות על כיוון משוער אחד, ברור שלא מדובר ברסיסים, ואלה, בהכרח, פגיעות ישירות. וגם אם רסיס של קליע שפגע באדם, או נתז מן הקיר, עלולים לשוב ולפגוע באדם נוסף, אין בכך כל הכרח. נוצר כאן מצב משונה. מחד, על פי החומר שבידי הוועדה, היורה לא היה מיומן, וירה בקירות, ולדברי העד מוחמד מוסבאח אלג'עברי בעמ' 36, גם על ציוד כיבוי האש, ועל פי זה מדובר במטורף, או באדם שאינו יודע לירות; ומאידך, לדברי הוועדה, הקליעים שבידיו היו בעלי תכונות פלאיות, כמו באגדות האחים גרים, וכל אחד מהם היה מסוגל לפגוע במספר רב של קרבנות…

בדיקת הממצאים הרפואיים עשויה לערער במידת-מה את האמון באגדה הנ"ל. בעמ' 81 של הדו"ח נקבע בצורה פסקנית שהקליעים שירה ד"ר ברוך גולדשטיין, באולם יצחק, במשך כ90- שניות, גרמו לכל הנפגעים 29 הרוגים ו125- פצועים. ובעמ' 274, מס' 17 שם, רשום אדם שנפגע מ"קליע גומי ברגל שמאל"! האם מישהו טען שהיורה באולם יצחק, או החיילים בחוץ, השתמשו בקליעי גומי?! מדובר, בברור, בפצוע מארוע אחר. אבל זהו קוריוז.                                                                                                                   תשנ"ט תש"ס

קשה, על פי רשימות הנפגעים, לדעת, האם אנשים אלה נפגעו ישירות מקליעים, או מרסיסים: כשבעברית מופיע "קליע", או "רסיס", באנגלית נכתב “Gun Shot”. אגב, יש בהחלט דיווחים על פתחי יציאה של רסיסים, וכמובן לא ניתן לדעת בברור לאן רסיסים אלה הלכו. אבל לגבי כמה מן הנפגעים קיימים דברים ברורים יותר.

בעמ' 270, מס' 23, מדובר ב"קליע שלם"; וכן בעמ' 276, שורה אחרונה מסומנת "??" "קליע מתכת עם קצה מחודד בממדים 1.7/0.7 ס'מ". כך בעמ' 271, מס' 50, ובעמ' 272, מס' 62, מדובר ב"כניסת ויציאת קליע", היינו קליע שלם נכנס ויצא

 

לא התפרק. כך בחוות הדעת של הרופא הפתולוג, ד"ר היס[1] בעמ' 292 הוא מוסר על ארבעה קליעים (בנפרד מרסיסים) שנמצאו בגוף הפצועים מן הארוע, ובעמ' 302 עוד קליע אחד. כמה מן הקליעים אלה נמסרו למומחי המז"פ, ליאור נדיבי וברנרד שכטר, ולא זוהו כקליעים שנורו מנשקו של ד"ר ברוך גולדשטיין; על כך מעלה הוועדה, בעמ' 91/2, את הטענה המשונה: "קליע אחד שנמסר לד'ר היס על-ידי מנהל בית-החולים 'אלאהלי' אמנם לא זוהה פוזיטיבית כקליע שנורה מן הרוס'ר שבידי גולדשטיין, אולם, לאור תוצאות הבדיקות של מז'פ, אין לדעתנו לשלול את האפשרות שכך היה, כי לאור מצב הקליע ייתכן וסימני הזיהוי נמעכו."! אם אין אפשרות לזהות ההנחה היא שד"ר ברוך גולדשטיין ירה את הקליעים האלה. וכי תעלה על דעתו של מישהו אפשרות אחרת?!

האפשרות האחרת והיחידה למעשה מופיעה בעמוד האחרון (338) של הדו"ח, בחוות דעתו של המומחה, ברנרד שכטר, שנתבקש לבדוק את אחד הקליעים האלה, שסומן פ206-. המומחה שכטר קובע שאין ביכולתו לשייך את הקליע לנשקו של ד"ר ברוך גולדשטיין, בהיות הקליע מעוך (flattened), אבל הוא קובע דבר נוסף, ורב חשיבות:

 

As a note: projectiles of caliber 5.56mm usually fragment when str(i)king objects including “human bodies” at distances of less then 100 meters.

Regarding the possible distances inside the marat ha’machpela which are more on the order of less than 40 meters, I would expect this bullet to have fragmented and not to remain whole.

 

היינו: הקליעים השלמים שהוצאו מגופם של פצועים לא נורו בתוך אולם התפילה של המוסלמים, וממילא לא מנשקו של ד"ר ברוך גולדשטיין. הם נורו במקום אחר, כאשר מרחק של יותר מ100- מטר מפריד בין היורה והנפגע.

בעמ' 60/61 נידונה שאלת התרמילים שנאספו באולם יצחק. נאספו שם 108 תרמילים, ולגבי כולם הוכח במז"פ שנורו מן הנשק של ד"ר ברוך גולדשטיין. כפי שבצדק מציינת הוועדה, לא היתה אפשרות של איסוף סלקטיווי במקום (מאחר שההבדל בין תרמילים שנורו מכלי נשק שונים בעלי אותו קוטר יכול להתברר רק במז"פ), כך שמבחינה זאת לא מתעורר חשד לטיוח. אולם, הקליע ה109- מפריך כליל הנחה זאת.

לדברי הוועדה שם, נמצא תרמיל נוסף במדרגות החיצוניות, והוא הוכנס בטעות לשקית אחת עם התרמילים שנמצאו באולם, מפני שאיש המשטרה סבר שמדובר במדרגות הפנימיות שבאולם! ואכן, 108 תרמילים זוהו ככאלה שנורו מנשקו של ד"ר גולדשטיין, ורק תרמיל אחד, מן הסתם זה שנאסף "בחוץ", לא זוהה ככזה שנורה מאחד הכלים שהיו מעורבים בירי.

הסיפור על תרמיל ש"נמצא בחוץ", ו"עורבב בטעות", נראה, על פניו, כשקר. וייתכן שהוא אמיתי; אין בידי לוודא זאת. אך הוועדה, עם סמכויותיה הרבות, לא שאלה שאלות, וקיבלה את הגרסה המפוקפקת של המשטרה כאמת שאין עוררין עליה. אין בכך כדי להפחית מחומרת הממצא.

זהותם של החיילים שירו בחוץ, במהלך הארוע, ידועה, וכלי הנשק שלהם נבדקו. אם לא ניתן היה לשייך את אותו תרמיל בודד, שנמצא "בחוץ", לכלי נשק אלה, משמעות הדבר היא שבאותו ארוע היה מעורב כלי יריה נוסף. נקודה.

ברור, שגם ב"אגדת הקליעים המתפצלים" שמספרת לנו הוועדה, הקליע שנורה באמצעות אותו תרמיל בלתי מזוהה לא היה יכול לגרום לנפגעים רבים כל כך; אולם הוועדה מתעלמת לחלוטין מן האפשרות, שאדם נוסף ירה, בכלי נשק בו הותקן מיכל לאיסוף תרמילים. עם כל הזהירות של אותו יורה שני משוער, ייתכן מאד שאחד התרמילים אבד לו, בין אם באולם יצחק ובין אם בחוץ. בנוסף, אותו מיכל עשוי להוות גם תיבת תהודה, המשנה את צליל היריות, וכך ניתן להסביר את דברי העד יאסר (יוסרי) מחמוד מוסה ג'אמל בעמ' 36, אשר שמע שני קולות של ירי גבוה ודק, ועבה.

אפשרות זאת לא נבדקה. כקוריוז בעל משמעות, אוכל להביא את השיחה בין הפתולוג, ד"ר היס, לבין מנהל בית החולים ברמאללה, ד"ר הרב, המובאת בעמ' 297/8. ד"ר הרב ניסה, בדרכו הוא, להתמודד עם הבעיה שמציב המספר הרב של הנפגעים, וטען שלדעתו מדובר באדם שהחזיק שני כלי נשק וירה בהם בו-זמנית!

אנחנו נסלח לד"ר הרב על העדר מומחיותו בתחום הפעלת כלי הנשק. באופן תאורטי, אמנם ניתן להעלות את הסברה שאדם אחד, מן הסתם מטורף, יחזיק שני כלי יריה אוטומטיים בשני ידיו ויירה בהם בו-זמנית; אבל במקרה זה, הירי יהיה מאד לא מדויק, והאיש יתקשה בהחלפת המחסניות.

לא זה מה שהשיב ד"ר היס לד"ר הרב. לדבריו, אמר ד"ר היס "שלקליעים שנורו במערת המכפלה התכונה להתפרק לרסיסים בפגיעתם במטרה (וכל אחד מן הרסיסים יכול לפגוע כקליע זוטר) ולכן קיימת אפשרות סבירה שגם אדם אחד עם כלי נשק אחד היורה קליעים מקליבר 5.56 יכול היה לגרום לפציעתם של כולם.". "אגדת הקליעים המתפצלים" אינה אפוא מסקנת הוועדה; היא היתה קיימת מקודם, כהסבר זמין ונוח לבעיה סבוכה, והוועדה רק נתנה לה גושפנקה רשמית.

 



[1] השקרן מפרשת קורמן.



Разработано LiveJournal.com