?

Log in

No account? Create an account

aveterra

Previous Entry Поделиться Next Entry
11:39 am: 5 אברהם יוסף הטבח והטיוח

:   אברהם יוסף   הטבח והטיוח

על רצח ד"ר ברוך גולדשטיין                                                                

ניר עמדה מס' 3

 

הטבח והטיוח

 

על רצח ד"ר ברוך גולדשטיין

 

וַיְקַו לַמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׁפָּח

(ישעיהו ה 7)

***

 

אחת הדמויות המיסתוריות המעורבות בפרשה זאת היא דמותו של האלמוני עם הנשק, אותו ראו שני חיילים מגיע באותו בוקר, כחמש דקות אחרי ד"ר ברוך גולדשטיין (עמ' 27/8). החיילים ראו את ד"ר ברוך גולדשטיין נושא רובה M-16, ואת האלמוני נושא גליל קצר; כאשר נשקו של ד"ר ברוך גולדשטיין (שנמצא, וממנו נורו היריות, על פי התרמילים שנאספו) היה גליל קצר. על כך דנה הוועדה בהרחבה בעמ' 59/60, ומעלה אפשרות מעניינת, הנובעת בוודאי מנסיונם הרב של כבוד השופטים שמגר וזועבי בשיטות פעולה קרימינליות: אפשר היה לחשוב, שד"ר ברוך גולדשטיין מגיע עם נשקו, ולצורך ביצוע הפשע מחליף את הנשק ומשתמש בכלי יריה שאינו שלו (כדי להכביד על הזיהוי); לשם כך הוא זקוק ל"נושא כלים". אלא שלא כך היה הדבר: ד"ר ברוך גולדשטיין ביצע, לדברי הוועדה, את הפשע כשהוא יורה מנשקו, ובגלוי, תוך לבישת מדים וענידת דרגות! לכן, מסקנת הוועדה היא, שאותו אדם מיסתורי נושא נשק לא היה קיים כלל, ואולי הוא הגיע בתאריך אחר לגמרי… (שם, ושוב בעמ' 222 עד 228).

עם שאני מודה לכבוד השופטים, חברי הוועדה הנכבדים, בשיעור המאלף שנתנו לי, עקב ידיעותיהם הרחבות בשיטות פעולה קרימינליות, אני מבקש להעיר שקיימות שיטות קרימינליות נוספות. ייתכן שבכל זאת היתה החלפת נשק, והירי בוצע (לפחות בחלקו) מנשקו של ד"ר ברוך גולדשטיין, כאשר בסוף הושארה בשטח גופה, עליה תוטל האחריות. אמנם איש לא ראה את האלמוני המיסתורי נושא הנשק יוצא מן האתר, אך איש גם לא ראה לדברי הוועדה את ד"ר ברוך גולדשטיין נכנס לאולם התפילה של המוסלמים; ודווקא באותו היום, מעשה שטן, או הוראה הוואקף, או שניהם, המתפללות המוסלמיות הוצאו מאולם היוספיה והופנו לאולם אחר, כאשר בכך התפנה אולם היוספיה לפעילות חשודה.

כפי שמשתמע ממה שלא נאמר בדו"ח פקד סגל ברוך בעמ' 307 עד 309, לא בוצעו בדיקות המז"פ באולם היוספיה, לא נבדקה האפשרות של ביצוע ירי משם, או של שהיית אנשים בו. לא נסרק המבנה, כולל המקומות שיכלו לשמש מיסתור (כגון המחסנים, ראה התרשים בעמ' 259), כך שהאלמוני היה בהחלט יכול לשהות שם לזמן קצר, ולצאת, אולי בתחפושת, ואולי באמצעות תעודה המעניקה לו חסינות.

 

***

 

הוועדה מיחסת חשיבות מרובה לנתוני אישיותו של ד"ר ברוך גולדשטיין. היא מתארת את השקפותיו כ"קיצוניות ביותר" (עמ' 76), וזאת בעקבות ראיון שהעניק לעתונאי זר. יש לציין שאין הוועדה מטילה ספק באמינות הדיווח העתונאי שלא כמו במקרה של דיווח מגמתי בעתון מצרי על ביקור משלחת רופאים מצריים בחברון, שם מנסה הוועדה לרכך את העמדות שהובעו בדו"ח המשלחת, "ככל שהוא משתקף נאמנה בכתבה הנ'ל", עמ' 94. מכל מקום, גם אם הדעות שהועלו באותו ראיון עתונאי עם ד"ר ברוך גולדשטיין שונות מדעותי, עדיין אין אני ממהר להגדירן "קיצוניות".

הביטוי "קיצוני" משמש, בשיח הפוליטי המעוות בו נתונה החברה הישראלית, כדי להגדיר דעות שונות מאלה של האוליגרכיה השלטת. יש כאן חוסר רצון בולט לקבל את האחר, את השונה, וכל הבעת דעה שאינה לטעמם של העריצים מוגדרת "קיצונית". לצורך הדגמה, נביא שימוש נוסף של הוועדה במונח "קיצוני".

בעמ' 142/3, מתיחסת הוועדה בהרחבה לוויכוח בין מלומדים, שמצא מקומו בכתב העת "הפרקליט". שם טען פסיכולוג אחד שיש לשנות את חוק וועדות החקירה, התשכ"ט 1968, כדי לאסור בדיקה לאחור של שיקולי קבלת ההחלטות; זאת, מאחר שוועדות החקירה עוסקות ב"חכמה שלאחר מעשה". מדובר, כאמור, בוויכוח בין מלומדים, ובהמשך נאמרה בו גם דעה הפוכה לזאת שהובאה לעיל. אולם, אין הוועדה מסתפקת בכך, ומכנה את הדעה האמורה "קיצונית". ברור שהוועדה היא כאן צד בענין, כי אילו קיבל המחוקק את אותה העמדה, סמכויות הוועדה היו מתקצצות באופן ניכר! משמעות המונח "קיצוני" כאן ברורה: מי שחושב בצורה שונה מן ה"מותר" וה"ראוי".

אם אכן אמר ד"ר ברוך גולדשטיין, בראיון שהוזכר, שיש לסלק את הערבים לפני שהם יסלקו אותנו הרי הוא ביקש ממדינת ישראל, שתעשה מה שכבר עשתה, בהנהגת השמאל, בתש"ח ובתשכ"ז. כדי למנוע כל אי הבנה, אני מציין שאין דעתי נוחה אף ממה שנעשה בשנים אלה; אולם, הבעת הדעה האמורה בימינו נחשבת משום מה לקיצונית, כאשר הבעת דעה הפוכה (סילוק ההתישבות היהודית מארץ ישראל) נחשבת למתונה, מותרת, מתקדמת ותורמת לשלום. הטענות בראיון כלפי המנהיגות ואמצעי התקשורת התבררו בדיעבד כנכונות להחריד: לאחר הטבח, טענה שולמית אלוני, אבירת שלילת חופש הביטוי, שהרצח בוצע כתוצאה מהסתה ב"ערוץ 7", בו שודרו, לדבריה, "קודים" ערב הטבח; ואילו יוסי שריד כינה את העולים מארצות הברית "זבל" וביקש להפסיק את העליה משם. סיסמת סילוק ההתישבות היהודית מחברון שימשה את מר"צ, בבחירות 1996. הוועדה עצמה מתיחסת בשאט נפש, בעמ' 92/3, למעשה שארע לאחר שפצועים מן הארוע כבר נתקבלו לטיפול בביה"ח "הדסה". הופצה אז שמועה (שמקורה בבית החולים "אלמקאסד") לפיה מסרב ביה"ח "הדסה" לקבל פצועים אלה; השמועה פורסמה מיד, בכלי התקשורת המקומיים והעולמיים. ניתן לומר, שהראיון שהעניק ד"ר ברוך גולדשטיין לעתונאי זר לא ביטא עמדות "קיצוניות", אלא את המציאות העגומה.

הוועדה אינה מסתפקת בכינוי "קיצוני", אלא עושה לד"ר גולדשטיין "משפטי כוונות", ברוח סטליניסטית אפלה. היא אכן עוסקת ב"חכמה שלאחר מעשה", וכל מעשיו של ד"ר ברוך גולדשטיין נבדקים בזכוכית מגדלת, וכך "מתגלים" בהם רמזים לטבח המזעזע בו הואשם האיש. בעמ' 80 אנו קוראים קטע נפלא:

"הראיון העיתונאי שהוזכר לעיל מצביע על כך שסבר כי בעקבות מעשהו ייאסר, כי אמר לעיתונאי שביקש לראיינו בכתבה מצולמת, שלשם כך יצטרך לפנות ולבקש היתר לצלם בבית הסוהר, הואיל וזה המקום שבו כנראה יימצא בשנים הבאות. משמע, הוא צפה מאסר, דבר שמחזק את התיזה שהוצגה בפרק ב.1. (לג), לפיה תכנן דרך מילוט אחרי הרצח."

לא אחת הוצאו פקודות מעצר מינהלי נגד מתנחלים שהוגדרו "קיצוניים", והעובדה שהאיש חשש ממעצר כזה, על לא עוול בכפו, מוצגת כאן כהוכחה שתיכנן מעשה פשע.

מקודם (עמ' 79/80), הואשם האיש בעוד פשעים איומים:

"יחד עם היסחפותו של גולדשטיין בלהט הרצחני שהניע אותו למעשיו, הוא פעל על יסוד תכנון מדוקדק ומחוכם ותוך לימוד והכרת שטח הפעולה: למשל, לבישת המדים ונשיאת הדרגות לא היתה רק אקט שביטא חיפוש אחרי סימליות אלא היווה בעיקר תכסיס תכנוני. ניתן להניח כי השארת מכוניתו ליד בית הוריו באה למנוע כי לאחר מעשה יוחרם הרכב, שרשום על שם אביו, מאחר ששימש כמכשיר לביצוע עבירה. הוא זכר להסדיר העברת מפתחות הרכב לאשתו ולפי הראיות סידר חשבונותיו הכספיים מראש וסילק חובותיו."

ראו איזה פושע! חשבונותיו מסודרים, ואין לו חובות! לגבי לבישת המדים וענידת הדרגות יש להבהיר מראש שלא מדובר בתחפושת: אלה היו מדיו ודרגותיו האמיתיים של ד"ר ברוך גולדשטיין. נכון הדבר, שד"ר ברוך גולדשטיין טען שהוא במילואים, כאשר, על פי רישומי הצבא, הדבר לא היה כך; ושמא הוטעה?! מכל מקום, ד"ר ברוך גולדשטיין לא היה זקוק להעמיד פנים כדי להכנס עם נשק למסגד האיברהימי, כי הוא היה מוכר על ידי החיילים שם כאדם בסדר (דברי סג"מ רביבי בעמ' 78), לא נחשב כמי שצפויה ממנו סכנה למעשה אלימות (דברי הוועדה בעמ' 155), ובהתאם למצב הדברים באותה עת, "לא היו סייגים בעניין עצם הכנסת הנשק" על ידי מתנחלים למסגד האיברהימי (עמ' 134). כל הטענות, החוזרות ונשנות לאורך הדו"ח, לפיהן נועדו המדים והדרגות כדי לעבור איזה מחסום, מוחשי או פסיכולוגי, משוללות יסוד. ד"ר ברוך גולדשטיין לא היה זקוק להם כדי להכנס עם נשק.

הוועדה עושה דבר שלא ייעשה כשמדובר בגורם שיפוטי, ומסתמכת על כתבות בעתונות, לפיהן סרב ד"ר ברוך גולדשטיין, בהיותו בשרות סדיר בשנת 1984, לטפל במחבל פצוע (עמ' 77). מאחר שמדובר בכתבה עתונאית, אמינותה שואפת לאפס, ומכל מקום, אפילו לדברי הכתבה, ד"ר ברוך גולדשטיין סרב לטפל; הוא לא עשה מעשה בידיים. לעומת זאת, מציינת הוועדה שם שד"ר ברוך גולדשטיין טיפל, בשנת 1990, בערבי פצוע, והציל את חייו. קיצוני שכזה.

בכל המעשים שתוארו, אי אפשר למצוא שמץ של תכנון. בשום שלב לא ביקש ד"ר ברוך גולדשטיין, במסגרת שרותו הצבאי, להשתתף בפעולות לחימה וירי. הוא לא התאמן בירי, לא בצבא ולא במקום אחר. בערב שקדם לארוע הוא תכנן, לדברי אשתו בעמ' 25, יציאה עם הילדים לקריאת המגילה, ולשם כך הכין טלית, תפילין ומגילת אסתר. בעמ' 78 מתוארות תכונותיו של ד"ר ברוך גולדשטיין: "…צנוע, מסור, אהוד, מצטיין בלימודיו, שקט ונוח מזג, נאיבי, הגון, לויאלי, אידיאליסט, טוב לב, רציני מאד", ועל כך מוסיפה הוועדה: "דמות זאת, שהסתירה את כוונותיה הסמויות…" מנין לה לוועדה מה היו כוונותיו הסמויות של ד"ר ברוך גולדשטיין?! גם אדם תמים ("נאיבי") עלול לבצע פשע, אבל הוא יתקשה מאד לשמור את כוונותיו בבטן. כמו-כן, קל מאד להפיל אדם תמים בפח.

אין אנו יכולים לגַלות שום "הכנות" שעשה ד"ר ברוך גולדשטיין לצורך מילוט, או מתוך ציפיה שמא ייתפש. הוא לא דאג למקום מיסתור, ולא לשינוי חזות, ולא למסמכים מזויפים. הוא לא דאג אפילו לרכב שיסיע אותו, למרות שלדברי סג"מ רביבי בעמ' 76, רכבו הורשה לחנות בשטח המוצב. ה"הכנות" עליהן מדברת הוועדה הן מאותה קבוצת הכנות, כמו חשבונות מסודרים וסילוק חובות: הוא החנה את הרכב ליד בית אביו, כי הרכב היה רשום על שם האב. העובדה שרכב חונה ליד בית בעליו החוקי מוצגת כהוכחה לכוונה קרימינלית. אבל יש יותר מזה.

כבר ציינו לעיל כי הוועדה קובעת, שלא היה לד"ר ברוך גולדשטיין התחכום המשפטי, או הקרימינלי, לבצע פשע באמצעות נשק שאינו שלו, שיובא ויסולק באמצעות "נושא כלים" (בדרך זאת ביקשה הוועדה להפטר מנוכחותו המעיקה של האדם המיסתורי עם נשק, אותו ראו שני עדים). אבל חוסר התחכום בענין החלפת הנשק אינו מפריע לוועדה כשהיא קובעת, שד"ר ברוך גולדשטיין גילה תחכום משפטי-קרימינלי יוצא מן הכלל, כאשר חשב מראש, לא רק לסדר את חשבונותיו ולסלק חובותיו, אלא גם להחנות את הרכב ליד בית בעליו החוקי, כדי שרכב זה לא ייתפש לאחר מכן כמעורב במעשה פשע! ובדרך זאת, כמובן, הוא סגר בפני עצמו כל אפשרות של מילוט.

 

***

 

ד"ר ברוך גולדשטיין הופיע לאזור הארוע כשהוא לובש מדים, ועונד דרגות, למרות שעל פי רישומי הצבא הוא לא היה במילואים. בעמ' 28 מובאת שיחה בין סג"מ רביבי לד"ר ברוך גולדשטיין: סג"מ רביבי שאל את ד"ר ברוך גולדשטיין, האם הוא במילואים, וזה השיב בחיוב. בעמ' 29 מוסר המתפלל אילן תור שלא הופתע מן העובדה שד"ר ברוך גולדשטיין הופיע במדים, כי ידע שזה עושה שרות מילואים מפוצל, ועשוי להקרא בכל רגע. ושמא גם ד"ר ברוך גולדשטיין לא הופתע כאשר מישהו, אותו חשב לבעל סמכות, פנה אליו במשך הלילה ומסר לו שעליו להתיצב למילואים?! ייתכן שבכך שובשו במידת-מה תכניותיו המקוריות של ד"ר ברוך גולדשטיין (שהובאו בעמ' 25), היינו ללכת לקריאת המגילה עם הילדים…

אנחנו יודעים שגב' מרים גולדשטיין, אשתו של ד"ר ברוך גולדשטיין, התקשרה טלפונית לאדלשטיין מן החמ"ל, בשעה 05:12 בדיוק על פי רישומי חברת בזק. אולם, התקשרותו הטלפונית של ד"ר ברוך גולדשטיין לאותו אדלשטיין, מספר דקות מוקדם יותר (בשעה 05:00 לדברי אדלשטיין) אינה מתועדת באמצעות "פלט 'בזק'", כמו במקרה השיחה של גב' מרים גולדשטיין בעמ' 25, אלא "לפי עדותו של אדלשטיין" (עמ' 22/3). לדברי גב' מרים גולדשטיין בעמ' 25, ד"ר ברוך גולדשטיין היה מצויד ב"טלפון פנימי מיוחד (נוסף לטלפון הרגיל), וגולדשטיין היה מצויד גם במכשיר קשר ובאיתורית". כאשר הועלו טענות שלד"ר ברוך גולדשטיין היו שותפים בביצוע מעשה פשע חמור מאין כמוהו, ניתן היה לצַפות שייבדקו רישומי החברות, המפעילות את אותם אמצעי קשר, כדי לוודא, עם מי דיבר ד"ר ברוך גולדשטיין בשעות שלפני הארוע, ומי דיבר אתו. משלא בוצעה בדיקה זאת, מתעורר החשד שיש כאן משהו להסתיר, ושלא ד"ר ברוך גולדשטיין פנה לצבא, אלא הצבא (או מי שהתימר לדבר בשמו) פנה אליו.



Разработано LiveJournal.com