?

Log in

No account? Create an account

aveterra

Previous Entry Поделиться Next Entry
08:24 am: Коррупция 5 (аналитический обзор) иврит.


1. לנצל את הנסיגה מעזה כדי לקדם את "אווירת העסקים" הראויה (האם כל רעיון
2. הנסיגה מעזה נועד מלכתחילה גם לקדם את עניין הגז?). דובר הרבה על הקמת קזינו בעזה [99], או הפעלת ספין שינטרל את חקירות השחיתות של שרון, אבל לא נמצא מראה מקום, או עדות אחרת לכיוון שאולי פרויקט הגז עצמו הוא שעמד במרכז העניין. עם זאת, אין להוציאו מכלל אפשרות, שאולי פעלו כאן כל הגורמים ביחד [100]). לצורך כך הוטל על פרס לקדם "פרויקטים" בעזה, ולהשרות אווירת "ביזנס". אין זה מקרה כי דווקא באנגליה הוקמה PORTLAND TRUST שהיתה מורכבת מן הלורדים הבריטים המקורבים ללייבור, כמו רונלד כהן ואחרים, וכן הישראלי האמריקני חיים סבן. עיבל גלעדי שהיה מעורה בתכנון ההתנתקות מעזה מונה לעמוד בראש הסניף הישראלי, ולטקס החנוכה במגדלי יזרעאלי התייצבו נציגי שלאף הידועים בישראל וברשות הפלסטינית. פורטלנד טראסט [101] היתה אמורה לקדם את העסקים בעזה שאחרי הנסיגה, סביב מוחמד דחלאן, הדמות המרכזית שבריטניה קידמה בעזה. דחלאן קיבל הרבה כספים כדי שיתחרה עם הסיוע שחמאס מחלק לנזקקים, וכן כדי לארגן את השמירה על רכוש ההתנחלויות, ולארגן את הפגנות התמיכה באבו מאזן. את הכסף הוא קיבל, אבל שום דבר הוא לא עשה. פרס ועיבל גלעדי ליוו את דחלאן במסעותיו באנגליה, בספרד וארה'ב לצורך קידום מעמדו ואיסוף הכספים עבורו.
3. דחלאן גם היה אמור להיות האיש שיתעמת עם החמאס, אבל התחמק בעקביות ממימוש התחייבויותיו. רק בינואר 2007 התחיל דחלאן להתנגש עם חמאס, וגם זאת ברוח רפויה, וסופו התמוטטות גמורה ונפילתם לידי חמאס של כל כלי הנשק והציוד המשוכלל שהועמדו לרשותו.


""Politicizing Hamas

ככל שבריטניה תמכה בדחלאן נגד חמאס, היא גם ניסתה לקדם תהליך שנקרא בפיה: politicizing Hamas’ כלומר להפוך את חמאס מתנועה דתית למפלגה פוליטית. כלומר: ככל שדחלאן איחר לספק את הסחורה, היא ביקשה לפנות ישירות לחמאס. האיש ששקד על המלאכה היה סוכן ריגול וותיק, אליסטר קרוק, שמילא תפקידים גם באיחוד האירופי, והיה מקורב לבלייר, והקדיש שעות רבות לפגישות עם צמרת חמאס, ובכלל זה רנתיסי ויאסין, ובה ניסה לגבש "התמתנות" שעל פיה אירופה תכיר ב- resistance בתוך השטחים, ותמורת זאת חמאס תפסיק את הפיגועים בישראל. מייד לאחר הפגישה עם יאסין, מנהיג החמאס חוסל בידי ישראל, אבל אותם עקרונות שעליהם שקד קרוק נוסחו אחר כך במכתב האסירים של ברגותי שאמור היה להיות הבסיס לממשלת האחדות הפלסטינית. חמאס דחה תחילה את העיקרון הזה, כלומר: הכרה ב"התנגדות" תמורת הפסקת הפיגועים בישראל, כך שיש להניח כי גם שיח' יאסין היה דוחה אותו אז, אבל אחר כך הסתמנה התרככות בעמדתו. מכל מקום עד פברואר 2007 חמאס עדיין לא הסכים לכלול בשום הסכם הפסקת פיגועים בישראל, אלא להפסיק את הפיגועים "דה פקטו" – ללא הסכם.
בנובמבר 2006 ניסה אליסטר קרוק לארגן מיפגש בלונדון בין אנשי הנייה לאקדמאים ישראלים, ולא ידוע מה העלו השיחות האלה. נודע כי אנשי חמאס דיברו על הודנה ל-20 שנה, אבל השיחות עם הישראלים היו "שיחות קרבה" שבה קרוק היה בא ויוצא בין החדרים, ולא מפגש פנים אל פנים. בין הישראלים היו אנשי אוסלו הוותיקים כמו פרופ' הירשפלד.
דחלאן חש כי הבריטים פונים לו עורף, והכריז כי חמאס היא תנועה דתית, ולא מפלגה פוליטית [102], כלומר: השמיט את הקרקע מן התזה היסודית של קרוק. גם סגן שר הביטחון אפרים סנה, שקשריו עם דחלאן ידועים (אם כי הוא מחוץ למעגל השחיתות) אמר דברים דומים. [103]
באופן חריג ובלתי צפוי ייחד אבו מאזן בנאומו לאומה, ב-16 דצמבר 2006, שבה קרא לבחירות מוקדמות, פסקה על אליסטר קרוק, שבה כינה אותו "שקרן", המבטיח לחמאס הבטחות שאין הוא מסוגל לקיים, בהיותו פנסיונר. הקשר בין בלייר לקרוק הוא מן המפורסמות, ובלייר היה נוהג להביא לפני גורמים ישראלים שנועד עמם את דוגמת הצלחתו בחיסול דיפלומטי של הטרור האירי כהוכחה ליכולתו להפוך את חמאס למפלגה פוליטית. [104]
את סיורו באמצע דצמבר 2006 פתח בלייר בתורכיה, דוגמה מובילה של "איסלאם פוליטי", ובביקורו במצרים נועד באופן מופגן (16.12.06) עם שיח' אל-אזהר, מוחמד סייד טנטאווי. שיח' טנטאווי נחשב איש אחים מוסלמים המקורב לשלטון: מודל בריטי ל"חמאס פוליטי?"

המדיניות הבריטית שנועדה לקדם את מימוש הסכם בריטיש גז מתואמת עם חוגי שלאף בארץ וברשות הפלסטינית. ממנה אפשר ללמוד כי אולמרט יהיה מוכן ללכת גם על הסכם עם חמאס אם יתאפשר לו הדבר בהקמת ממשלת אחדות פלסטינית [105]. הצהרות בלייר על מרכזיות הבעיה הפלסטינית עולות בקנה אחד עם התעקשותו של אולמרט לשמור על פרופיל גבוה של הבעיה הפלסטינית, עד כדי קבלת התוכנית הסעודית. אם אינו יכול לעשות זאת לבד, המדיניות הבריטית תסייע לו ליצור את מסגרת הלחצים הבינלאומיים על ישראל. "הסדר כולל" בכיוון של נסיגה כוללת מן השטחים היא הפלטפורמה הנכונה לממש את העסקה.

בנימין בן אליעזר

בכיר מפלגת העבודה, ושר התשתיות הנוכחי משתייך לחוגי שלאף, אבל לא בקשר מיידי וישיר כמו וייסגלאס, רמון או ליברמן. הוא לא נראה באירועים החברתיים שלו. הוא היה בהחלט מעוניין בקידום עסקת בריטיש גז, אבל החל מסוף 2006, ראשית 2007 חלה אצלו נסיגה וניבעו סימני מחלוקת עם אולמרט. הדברים באו לידי ביטוי בדברים שנשא בכנס הרצליה שבה הזכיר את עסקת בריטיש גז כלאחר יד [106], אבל הרחיב את הדיבור על פוטנציאל הגז מרוסיה דרך תורכיה, ודיווח על חוזים שכבר חתם בתורכיה. בהרצאתו בכנס הרצליה מסר כי חתם עם שר התשתיות התורכי על ביצוע סקר היתכנות של מתיחת צינורות תשתית מתחת לים מחופי תורכיה לחופי ישראל, שיכללו גז, נפט, מים וחשמל. מקורות האנרגיה של תורכיה יועברו מרוסיה, אזרבייג'אן וג'ורג'יה.
בדיון בוועדת הביקורת של הכנסת הוא אמר בעניין עסקת הגז עם מצרים כי "אני לא ישן טוב בלילה גם עם העסקה עם המצרים ואיני מוכן לפרט." באומרו "גם" כיוון לומר כי כוונתו לעסקת בריטיש גז, נושא הדיון בוועדה, שאותה לא רצה לציין במפורש בנוכחות נציגי בריטיש גז בדיון כמושא פחדיו. הערוץ הראשון דיווח במהדורת מבט של ה-13.2.07 כי בסבב ה-"רה- שאפל" של התיקים בממשלה, אולמרט מתכוון לקחת את תיק התשתיות מן השר בן אליעזר [107]. בסופו של דבר הוא נרתע מן הצעד הזה.
באמצע פברואר 2007 יצא אולמרט לשיחות בתורכיה. לימים פורסם כי דן עם מארחיו על המו'מ עם סוריה. אבל אפילו כך, אילו היה מעוניין באמת בקידום נושאי האנרגיה היה צריך לנצל את הביקור גם לקידום עניינים אלה. בן אליעזר ניסה לקדם את פרויקט צינורות האנרגיה לאשקלון, שזה עתה חתם לגביו על הסכם עם עמיתו התורכי. אילו היה אולמרט מעוניין, היה נועד מן הסתם גם עם שר האנרגיה התורכי Hilmi Güler, אבל על פי היומון התורכי Turkish Daily News, שר האנרגיה של תורכיה כלל לא הוזמן לשיחות. [108] האם תכלית נסיעתו של אולמרט לתורכיה היתה גם (או בעיקר) לאותת להם כי ירדו מן העסקאות שמנסה שר התשתיות שלו לקדם, וכי להסכם היתכנות שחתם השר התורכי גילר עם בן אליעזר אין ערך? השר התורכי, שלא הוזמן לשיחות עם אולמרט, חתם זמן מה קודם לכן על הסכם היתכנות עם בן אליעזר, שממנו ככל הידוע לא יצא דבר. השר הישראלי שיבח בהרצאתו בכנס הרצליה את ראש ממשלת תורכיה על שהוא עומד בלחצים של איראן לבטל את הקשר עם ישראל. האם יעמוד ראש ממשלת תורכיה גם בלחצים של אולמרט, אם אמנם יש לחצים כאלה?
להפלת העסקאות של בן אליעזר קדמה התנגשות דומה הקשורה בהסכמים שחתם בן אליעזר עם הבנק העולמי וממשלת ירדן לקראת סוף 2006 על מימון מחקרי היתכנות לתעלת RED-DEAD כלומר: תעלה שתחבר את ים סוף עם ים המלח כדי להציל את האגם הגווע. פרס הציג תוכנית אחרת הדוחה את השתתפות הבנק העולמי לטובת יזמים פרטיים [109]. לפרס יש התנגדות היסטורית לבנק העולמי מן המאבק המשותף שניהל עם ערפאת נגד הקריטריונים המחמירים של הבנק בניהול כספי הרשות הפלסטינית בכללי "חשבונאות" ו"שקיפות". האם הפלת ההסכמים של בן אליעזר בירדן היתה איתות לתורכיה כי להסכמים של בן אליעזר אין ערך? האם גם ים המלח יפול קרבן לעסקה המתמהמהת?
סימנים ראשונים למחלוקת בין בן אליעזר לבין אולמרט נִבּעו ככל הנראה במלחמת לבנון. בן אליעזר היה מן היום הראשון בעד כיבוש קרקעי של דרום לבנון אפילו מעבר לקוו הליטני [110]. אולמרט היה באופן נחרץ נגד. כאשר שינה את דעתו כבר היה מאוחר מדיי. מהלך המלחמה האחרון היה מבחינתו יותר עניין של מתן תשתית לגלית לכניסת כוחות בינלאומיים לדרום לבנון, כתקדים לשטחים הפלסטיניים, ולא כיבוש קרקעי אמיתי. כיצד זה קשור לעסקת בריטיש גז? כיבוש דרום לבנון היה מסיט את ישראל מן הערוץ הפלסטיני ומשקיע אותה בענייני לבנון וההסדר עם סוריה. עסקת בריטיש גז מחייבת פרופיל גבוה של עיסוק בבעיה הפלסטינית על פני כל ערוץ מו"מ אחר. לימים, שינה אולמרט את טעמו והפך להיות תומך במו"מ עם סוריה. כפי שיוסבר להלן הצורך לתמוך במסלול הסורי היה למעשה חלק מן המהלך לעניין את חמאס בעסקה.
בעיצומה של המלחמה נשלח שבס לישראל, קרוב לוודאי בידי שלאף, ופעל מול ברק למניעת הפעולה הקרקעית. גם פרס היה עסוק באותו עניין באותם ימים. כלומר: לשלאף היתה עמדה בעד או נגד פעולה קרקעית על פי שיקולי העסקה, והוא החליט נגד.





אולמרט

הבעיה המרכזית של אולמרט היא שככל שהוא מצליח לקדם את העסקה במסדרונות הפוליטיים והבירוקרטיים, המצב בעזה מתדרדר ולא מאפשר את ביצוע העסקה בפועל. אומנם עצם החתימה על העסקה תביא לו ולחבורת שלאף רווחים נאים [111], אבל חוסר היכולת לממש אותה מן הסתם לא תמצא חן בעיני שלאף.
אמצע דצמבר 2006 חווה התפתחויות דרמטיות בעניין העסקה: חלה התקדמות משמעותית בשיחות בין ישראל לבריטניה, והשיחות הועברו ללונדון לקראת סיכום. [112] אבל המצב הפנימי בעזה הדרדר ופרצה מלחמת אזרחים פלסטינית. במקביל, תקופת כהונתו של בלייר הלכה והתקצרה, והיה הכרח בנקיטת מהלכים דרמטיים על מנת לתאם בין האווירה המדינית הכללית, לבין ההתקדמות בשיחות על הסכם [113]. יתר על כן, בניגוד לכל היגיון סביר, ככל שנחלש מצבם של הפלסטינים הלכה ישראל והרחיקה לכת בוויתוריה. בניגוד לכל היגיון מדיני, ובסתירה לאינטרס ישראלי בסיסי רץ אולמרט לרבת עמון על מנת לרקום עם המלך עבדאללה הפסקת אש בין פתח לחמאס בעזה!! [114] זאת פעם ראשונה שישראל פעלה כמתווך פעיל למען שלום בית בין הפלסטינים! [115] במסיבת עיתונאים עם ראש ממשלת נורווגיה בירושלים אמר אולמרט: "אני מקווה שתבונה וחוש של אחריות יגרמו להפסקת האלימות ההדדית בין חמאס לפתח'!!". [116] באותה הזדמנות גם הודה כי היה פעיל בבלימת תגובה של צה"ל על התקפות הקסאם. [117]
הנשיא פרס הגדיר בנוכחותו של הנשיא בוש -14.5.08- את "ההפרדה" SEPARATION בין הפלסטינים, כלומר, הנתק בין עזה לגדה, כ"טרגדיה גם לנו וגם להם".
התחזקותה של איראן וצילה הכבד על המדינות הסוניות גרמו להיזקקות נואשת של אותן ממשלות, לישראל. ישראל יכלה להירתם לברית מעשית עם ממשלות ערב נגד איראן, תוך שמירת נכסיה האסטרטגיים. אבל מכיוון ששיקולי קידום העסקה עמדו לנגד עיניו, תמך אולמרט בתוכנית הערבית של חזרה לקווי 1967, כאשר ליברמן כבר מסמן גם את קווי 1947, מתוך הנחה שתנופה מדינית תרגיע את המתח הפנים-פלסטיני, ותקדם את העסקה.
החזרה לקווי 1967 יוצר מכנה משותף עם החמאס של הנייה, שגם הוא סימן את אותם קווים כבסיס להודנה [118]. אחרי שבלייר כבר עשה את החריש הראשון.
בשולי פרשת השחיתות במס הכנסה שבה היתה קשורה ראש לשכתו, שולה זקן, התברר כי היה לה תפקיד בקשר עם שלאף ובחיבור הקשר בין אולמרט-ברק ושלאף. [119] אם כך, גם אחרי עזיבתו של וייסגלאס נשאר לשלאף קשר ישיר בלשכת ראשי הממשלות בישראל גם בדרג הפקידות הבכירה, בנוסף לראש הממשלה עצמו.
ב-16 בפברואר העניק חברו הטוב של אולמרט, העיתונאי דן מרגלית, ראיון להארץ, [120] ובה נחשף כבדרך אגב כיצד קידם אולמרט את אריה דרעי לחזור אל מרכז הבימה הציבורית, ובאותה תקופה כבר הופיעו הידיעות על מועמדותו של דרעי לראשות עיריית ירושלים. על פי הראיון, החברים הקרובים ביותר לאולמרט היו הזוג מרגלית, עורך מעריב דנקנר ורעייתו, טומי לפיד ורעייתו, ויצחק לבני ורעייתו (ועליהם יש להוסיף את עו'ד אלי זוהר ורעייתו, שאותם השמיט מרגלית). צירופו של דרעי לפאנל "מועצת החכמים" בערוץ 10 נרקח בחוג ידידי משפחת אולמרט. את הרעיון הגו לפיד(!) שר משפטים לשעבר, והלוחם הידוע בש'ס, ודנקנר. על השאלה איך הוא מרגיש בחברתו של עבריין מורשע הוא השיב: " אני בהחלט מבין את הביקורת נגדי בעניין הזה ואני צריך לשלם על היותו בתוכנית".
אין כוונת הדברים לטעון כי מרגלית, לפיד ודנקנר מושחתים, אלא שהם משמשים, בלי להיות מודעים לכך, כלי בקידום אג'נדה נסתרת של השחתת מדינת ישראל. אין כעת ספק כי אולמרט עצמו עומד מאחורי בחירתו של דרעי לתוכנית, ומאחורי אולמרט עומד המושך בחוטים בווינה ש"כל כך אוהב את דרעי". מידת ההשחתה שבאה כאן לידי ביטוי היא מעבר למה שנראה כלפי חוץ- לפיד היה שר משפטים, מרגלית חשף את פרשת השחיתות של לאה רבין שזעזעה את המדינה ודנקנר יצא במסע נגד השחיתות במעריב תחת הכותרת "די לבושה".

פרשת פריצקי

מעורבותו של לפיד בחוג מקורביו המיידי של אולמרט פותח פתח להרהורים על הרקע האמיתי של פרשת פריצקי. פריצקי, כשר תשתיות סבר כי פרוייקט בריטיש גז עדיף לישראל על העסקה מול מצרים. זכותו. באותם ימים התנגד ראש הממשלה שרון לעסקה עם הפלסטינים, אבל מקורות במשק האנרגיה בישראל מסרו כי עו'ד אלי זוהר ניהל מו'מ עם בריטיש גז מטעמו של שרון. אין לכך אסמכתא בכתובים, אבל הכתבֵת פנייה של נצרכים לרשויות, על ידי החבורה, הכתבת פנייתם אל עורכי דין מקורבים כמו מסר וזוהר נראית כשיטה. כך למשל דיווח אבנרי בספרו כי בפרשת מכירת קבוצת ביתר ירושלים לאיל ההון ארקדי גאידמק הכריח אולמרט את גאידמק לעשות את העסקה דרך מקורבו עו'ד מסר, תוך רמיזה שגם אולמרט, אז שר האוצר קיבל את חלקו בעמלה [121]. נשאלת השאלה האם הופלל פריצקי מכיוון שהפריע לחבורת שלאף לגזור קופונים מן העסקה? זה גם יכול להסביר את פשר תמיכתו של לפיד כשר משפטים במועמדותו של עו'ד אלי זוהר לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
אתר החדשות YNET הביא ב-15.7.03 מידע שיש בו לאשש את ההנחה כי שרון עיכב את הסכמתו לעסקה למטרות שוחד. [122] "יום אחד הובהר לבריטיש-גז כי ראוי לה לנהל משא ומתן עם איש העסקים הישראלי בני שטיינמץ. למה? כדי שיהיה להם שותף ישראלי, הסביר מי שהסביר.... הרושם הוא פשוט: צריך לשלם למישהו, כדי שראש הממשלה יסיר את הווטו. בשיחה שקיימו עם נתניהו טענו הבריטים כי כנראה שבעניין מעורבים "שיקולים זרים", - אחרת הם מתקשים להבין מדוע לא קונים מהם גז. הבריטים אינם לבד: כל מי שבעסק משתאה מהעמדה הישראלית, אותה מוביל שרון."
בראיון אישר מרגלית כמה מהנחות היסוד של נייר זה. אחת מהן היא, שהפגיעה בשלטון החוק הייתה מדיניות של אולמרט: "אהוד אולמרט החליט להצית את היער. ליצור מצב שבו השלטון הזה, הפוליטיקאים האלה, בעלי ההון שנהנים מן השלטון הזה ודובריהם ועורכי-דינם וכל אלה, יחגגו. מה שאהוד אולמרט עושה זו הכרזת מלחמה על שלטון החוק..." מרגלית התייחס למינויו הבעייתי של דניאל פרידמן לשר המשפטים. טענת הנייר הזה היא, כי למעשה זאת אבן פינה להבנת תככיו של המושך בחוטים בווינה, תככים שכוונתם למוטט את שלטון החוק בישראל, ואולמרט אינו אלא רק אחד מעושי דברו.
כך גם אהוד ברק.
AI&PIISRAEL


Разработано LiveJournal.com