?

Log in

No account? Create an account

aveterra

Previous Entry Поделиться Next Entry
08:27 am: Коррупция 6 (аналитический обзор) иврит.


פרשת סיכול מינויו של תא"ל (מיל.) יצחק שגב לאיש הקשר בין ברק לערפאת מעורר תהיות קשות. תא"ל שגב מילא תפקידים בכירים במערכת הביטחון, והיה מועמד למלא את תפקיד המקשר עם ערפאת. עוזרד לב מדווח כי הרקע לכך היה מכתב ששיגר תא"ל שגב, ובו הזהיר את ברק מן הקשרים של גינוסר עם מוחמד רשיד. הדבר היה ערב האינתיפאדה על רקע הדיונים על עסקת בריטיש גז. ברק שלח את תא"ל שגב לפגישה ראשונה עם ערפאת, ואחר כך החליט להעדיף את גינוסר על שגב. [123]
מקורות ישראליים מסרו גרסה יותר מפורטת על אותה פרשה, ועולה ממנה כי ערפאת כפה את גינוסר על ברק נגד רצונו. על פי אותם מקורות בפגישה עם ערפאת, בחן ערפאת את תא"ל שגב בשאלה אם יסכים לקבל את סוכנות יונדאי ברשות הפלסטינית תמורת 24% מן ההכנסות לערפאת. שגב סירב, ובעקבותיה הודיע גינוסר לברק כי ערפאת מסרב לקבל את שגב, ועומד על כך כי גינוסר ימשיך בתפקידו. ברק כעס וכינה את גינוסר "הבוגד הזה, המושחת הזה", אבל שמר עליו בתפקיד. אחר כך ברק היה חייב להתחכם עם הוראות היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שסירב לאפשר לגינוסר להשתתף בפסגת קמפ דייוויד. [124] . משמעות הדברים האלה חמורה מאוד: התברר כי ערפאת דרש מכל ישראלי שהיה עמו בקשר רשמי לקבל ממנו שוחד. לגבי גינוסר הדברים ברורים וידועים. השאלה היא – איזה שוחד הוצע לעומרי שרון? האם קיבל? האם סירובו של נתניהו לקבל את תכתיבי ערפאת לגבי מי שינהל איתו את הקשר עומד בבסיס החוזה שנעשה נגדו אצל "קואליצית שלאף?"
פרשת איציק שגב מוכיחה כי ערפאת מחייב את הישראלים הקשורים עמו לקבל שוחד. האם ברק התפתה לקבל שוחד עבור עסקת בריטיש גז [125], והסכמתו הכניסה אותו למשטר ההכתבות של ערפאת? האם המינוי של שגב סוכל בגלל סירובו לקבלת השוחד? האם הסתגרותו של ברק בחדרו במהלך פסגת קמפ דייוויד היתה בגלל חוסר רצונו לפגוש את ערפאת, נותן השוחד? האם ערפאת הכתיב את גינוסר לברק על מנת להכשיל את המשלחת הישראלית? האם זאת הסיבה לכך שברק נאלץ להתחכם להוראות היועץ המשפטי, שאסר להביא את גינוסר לקמפ דייוויד?
עוזרד רומז על זווית אחרת- ערפאת כפה את גינוסר על ברק, על מנת להכשיל את קמפ דייוויד, כחלק מן ההכנות לפרוץ אינתיפאדת אל-אקצה. [126] גינוסר, בהדרכת ערפאת, העביר לברק דיס-אינפורמציה כדי לשכנע את ברק כי ערפאת חלש, וכי יקבל את תנאי ישראל בקמפ דייוויד. גינוסר אמר לברק: "דרכת לערפאת בנעל", וזאת כדי לעודד אותו לצאת לפסגה. על ידי כך התגבר ערפאת על יועצי ברק שהזהירו אותו שלא ייצא לקמפ דייוויד. ערפאת היה זקוק לכישלון כדי לקבל קזוס-בֶּלי למלחמה. ערב היציאה לקמפ דייוויד הוא כבר הכין את העתודות הכספיות לקרב, מן החשבונות שניהלו הישראלים: "... ערפאת היה רב אומן במשחקי תדמית. הוא ידע שאם יצליח לשמור על תדמית החלש, המדוכא, המפוחד, גם בעיני ברק הוא ירדים את ערנותו של ראש ממשלת ישראל ויניח לו לחשוב כי הוא יכול לתמרן כרצונו.... ברק לא אכזב. הוא הקשיח את עמדותיו באופן ברור. ערפאת קיבל את מבוקשו- בקמפ דייוויד לא יהיה הסכם.... עתה עבר ערפאת במהירות לתוכנית החירום. התארגנות מהירה למאבק צבאי אלים... ההנחיות לשטח יצאו טרם הנסיעה לוועידת הפסגה... האינתיפאדה פרצה, וכאן נכנסים לתמונה החשבונות הסודיים. אלה היו אבני יסוד בתוכניתו של ערפאת... תנועות הכספים היו "סימן מעיד" לכל דבר בהתארגנותו של ערפאת למאבק אלים, לאינתיפאדה שנייה. האם – ובכותבי מילים אלה ידי עדיין רועדות, באמת רועדות, האם הכספים שניהלתי הפכו... לעמוד התווך במאבק הפלסטיני? הייתכן שהיו מקור להתחמשות הפתח התנזים וגדודי אל-אקצה ולמימון לוחמיהם? " כותב עוזרד.
ניסיונו של ערפאת להשחית את שגב מלמדת אותנו על השיטה, ויכולה להסביר תופעות תמוהות בפוליטיקה הישראלית. חוגים בימין הישראלי רגילים להאשים את הפרקליטות כאילו היא מנצלת חומרים מרשיעים נגד פוליטיקאים כדי להכפיף אותם לאג'נדה שמאלנית, אבל צריך לחשוב בכיוון אחר—איכשהו פוליטיקאים ששינו את תפיסותיהם מן הקצה אל הקצה קשורים בשלאף, ויש להם חקירות במשטרה הקשורות בשלאף, ואיכשהו הכסף שמניע אותם מקורו באוסטריה, וחקירות המשטרה מתמקדות באוסטריה, והמידע נגדם מגיע או אמור להגיע מאוסטריה. מדובר בראש ובראשונה באריאל שרון אשר זמן קצר אחרי שקבע ש"דין נצרים כדין תל אביב", יזם את הנסיגה המלאה מעזה, ובאביגדור ליברמן, אשר מנץ טורף הפך להיות חסיד של שיבה לגבולות 1947, תוך שהוא גורם לעצמו נזק אלקטוראלי רב על ידי הצטרפות ללא תנאים לממשלת אולמרט שעמדה לפני קריסה עקב הכישלון בלבנון, על מנת להצילה. האם חשיפות מדודות של מידע למשטרה על ידי שלאף הוא המניע לשינוי בתפיסות של בכירי הפוליטיקאים מן הימין?
רמז בכיוון הזה ניתן למצוא בעיתון 'מקור ראשון' בכתבה של פזית רבינא [127]. החקירה נגד ליברמן על הכספים שקיבל להקמת ישראל ביתנו התחדשה בעקבות מידע חדש שהגיע מאוסטריה. האם המידע הזה מקורו בשלאף, על מנת ללחוץ על ליברמן ללכת בתלם מסויים? האם קטעי מידע דומים הגיעו מאוסטריה נגד שרון, או היו אמורים להגיע? באיזו מידה סחטנות דומה עומדת מאחורי פרשת טננבאום? מדוע דווקא עו"ד זוהר הגן על טננבאום, ובחינם? האם יש לכל אלה קשר לכך ששניהם היו קשורים בקזינו ביריחו? טננבאום עצמו גילה כי ציפה לעמוד למשפט, אבל הופתע כאשר קיבל חסינות [128]


מימון הטרור

בהרצאה שנשא עוזרד לב במכון ממר"י בתאריך 4.6.05 הוא הודה כי בשורה התחתונה ישראל מימנה את הטרור נגד עצמה, אם כי בבלי דעת וכמחדל. אבל קריאה מדוקדקת של ספרו חושפת אמת עצובה אחרת: גורמים ישראליים מרכזיים גרפו רווחים גדולים מעסקי מימון הטרור, ובהיותם בכירי שירותי הביטחון לשעבר קשה להאמין כי לא יכלו לדעת שעסקיהם מממנים טרור.
עיקר הגילוי של עוזרד הוא שמחשבון הכספים של ערפאת, שהוא ניהל בז'נבה, הועבר סכום של 65 מיליון דולר ל"בנק בלונדון" שטיבו לא צויין, ואחר כך התברר שהיה סניף צ'ייז מנהטן בלונדון, משם הועבר "לבנק הערבי" ברמאללה, שהיה מחוץ לפיקוח המדינות התורמות, משם לחברת הכספים הממשלתית PCSC שבהנהלת מוחמד רשיד, ומשם למרוואן ברגותי וגדודי אל-אקצה [129].

כרגע חלוקת התמלוגים היא 90% בריטיש גז- 10% CCC, אבל עם התחלת ההפקה החלוקה תשתנה- 60% בריטיש גז, 30% CCC ו10% PIF. בנוסף לכך הממשלה הפלסטינית, לענייננו מדובר בממשלת חמאס, היא תקבל 12% מיסים, בסך הכול 150 מיליון $ לשנה.

על פי כתבה בגלובוס [130] הצוותים המקצועיים של משרד התשתיות הזהירו כי לא יאפשרו את מימוש הסכם בריטיש גז, בגלל דרך התנהלות המו'מ עם החברה, מכיוון שהעדיפה את בריטיש גז על פני כל פוטנציאל אחר, ומכיוון שההסכם מסכן אינטרסים ישראליים אחרים בתחום הגז הטבעי. מן הכתבה התברר כי מי שמוביל את המו'מ עם בריטיש גז הוא צוות משותף של משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר, כלומר: אולמרט והרשזון. [131]
נשאלת השאלה, מדוע דווקא עסקת בריטיש גז נמצאת על שולחנו של אולמרט מכל פוטנציאל האנרגיה האחר? למשל, תוכנית אסטרטגית מן המעלה הראשונה של חיבור מרבצי הנפט והגז של רוסיה דרך תורכיה וישראל להודו [132] ראויה יותר לתשומת לבו האישית של ראש הממשלה, מתוכנית נקודתית מוגבלת יחסית של בריטיש גז.
אפשר למצוא הסבר לעניין זה בידיעה שפרסם דה מרקר [133] ועל פיו חברת בריטיש גז לא רוצה למכור את הגז, אבל מופעלים עליה לחצים אדירים. "בעבר הודיעה BG שלא תספק גז טבעי לישראל, ונטשה את המו"מ כמה פעמים בעקבות התנהגות "רשלנית", כהגדרת מקורות במשק האנרגיה ובמשרדי הממשלה.... עם זאת החברה הבריטית החליטה לחזור לשולחן המו'מ לאחר לחצים מדיניים כבדים. BG התלבטה בין מכירת הגז לישראל לבין העברתו למצרים.... ומכירתו באירופה ובארה'ב."
יש לציין כי נושא בריטיש גז עמד במרכז שתי שיחותיו של אולמרט עם בלייר מייד לאחר היבחרו. לעומת זאת, נושא הגז והנפט הרוסי להודו דרך ישראל לא נדון כלל בשיחותיו אולמרט עם פוטין במוסקבה [134], או שנדון כבדרך אגב. האם "הרשלנות" הישראלית שהרתיעה את בריטיש גז מעסקים עם ישראל איננה אלא ענייני השחיתות הכרוכים בעסקה? מכל מקום, לאחר ביקורו של אולמרט אצל בלייר מייד אחרי הבחירות, אמנון ליפקין-שחק מחוגי שלאף הישראליים מונה לנציג בריטיש גז בישראל, והתברר כי גם נעשה יועץ קרוב לשר הביטחון, עמיר פרץ. בעקבות מלחמת לבנון, ליפקין-שחק הורחק מלשכת שר הביטחון, ואז התחיל המאמץ להחליף את פרץ בברק. [135]
שר התשתיות, בנימין בן אליעזר, פירט בראיון בקול ישראל [136] את עסקאות הגז של ישראל, והדגיש את ההסכם הצפוי להיחתם "בקרוב" עם בריטיש גז. הוא אמר כי בקרוב ישראל תספק גז לפלסטינים, וציין כי כבר עכשיו היא מספקת להם חשמל [137]. הוא הדגיש את עסקת בריטיש גז למרות שציין שקיימות אופציות נוספות כמו הגז המצרי, ופוטנציאל קידוחים בים מול חיפה. עם זאת, ככל שניתן לשפוט מעדויותיו הפומביות, בן אליעזר לא היה נעול על העסקה. האם זאת הסיבה שהעיסוק בעסקה מצוי על שולחנו של אולמרט (והרשזון)? באיזו מידה, לעובדה שאמנון ליפקין שחק מונה על עסקי בריטיש גז בארץ, יש השפעה על עמדת שר התשתיות בעד העסקה חרף היסוסיו? באיזו מידה, לעובדה שמרטין שלאף מעורב בעסקה, יש השפעה על כך שאולמרט מטפל בה אישית? באיזו מידה יש התנגדות להעברת הגז של עזה למצרים, כיוון שאז כל חבורת שלאף לא תראה פרוטה?
מכל מקום, שר התשתיות שינה ככל הנראה את עמדתו בעניין בריטיש גז, ובהרצאה שנתן בכנס הרצלייה השביעי, 23.1.07, הוא הזכיר את עסקת בריטיש גז כלאחר יד, אבל הרחיב את הדיבור על המקורות ממצרים מרוסיה מאזרבייג'אן ומג'ורג'יה. בעוד אולמרט שם את עסקת בריטיש גז על שולחנו כבעלת עדיפות ברורה, שר התשתיות, שלא היה מן החוג המקורב ביותר לשלאף, או שהתרחק בעקבות מותו של גינוסר, התייחס לעסקה כאופציה אחת מיני רבות, ולא בעדיפות. אבל באופן כללי, נראה כי בן אליעזר לא היה שלם עם העסקה, אבל גם לא יצא נגדה, וניכרים בעמדותיו כלפיה עליות ומורדות.

אהוד ברק

לאהוד ברק שמור תפקיד מפתח במימוש תוכניותיו של שלאף, הן בתחום בריטיש גז שעיקרו עצירת תנופת צה"ל בעזה, הן במימוש תוכניות "הרפורמה השלטונית" ברוח "הפרדת הרשויות" של קדימה וליברמן, והן בעניין השיבה לגבולות 1967 ביו"ש (התוכנית הסעודית) ותמיכתו במעבר הבטוח, שמעבירה אותו גם לתמיכה בחזרה לגבולות 1947. יש לשים לב כי שמו של ברק כשר ביטחון שמחליף את פרץ הועלה אחרי שאמנון ליפקין שחק, נציג בריטיש גז, לא הצליח לתקוע יתד בלשכתו של פרץ. ככל שהשיחות על מימוש פרוייקט בריטיש גז לא הצליחו להתגבר על הקשיים, הוחרף הצורך להביא איש כבד משקל כמו ברק "לחתוך עניין". [138] הוא גם סמכות ביטחונית שיכולה לחתוך את הוויכוח בקשר לדפוס הפעולה הצבאי בעזה לצד שוללי הפעולה והסדר עם חמאס, ואחר כך שאלות ההתכנסות בגדה. ברק לא הסתיר את דעתו כי על ישראל לסגת בגדה עד כמעט הקו הירוק. זה על פנים היה מתווה קלינטון בקמפ דייוויד.
בקרב חוגי שלאף התעורר וויכוח כיצד ניתן להתגבר על בעיית חמאס. בעוד רמון גרס כי יש לצאת לפעולה צבאית ולהחזיר את פתח לשלטון, מן הסתם, בהשפעת בן שיחו מוחמד רשיד, הרי אולמרט וברק דגלו בהכנסת חמאס לעסקה. לפיכך, הם פסלו כל פעולה צבאית בעזה. לימים הסביר ברק עמדה זאת בראיון לדר שפיגל הגרמני [139]: "לאלה מעמיתי בקבינט שחושבים כי ניתן בקלות להשמיד את חמאס (רמון?) אני אומר: אינך יכול להכתיב זאת לאיש אחר: זה לא עבד באפגניסטן, ולא בעיראק. זה לא עובד במזרח התיכון". היו לזה גם השלכות על עמדתו לגבי אופציה צבאית באיראן. בראיון לידיעות אחרונות אמר ברק כי בתוך עשור דור האיאתולות ירד מן הבימה. [140] כלומר: אין מה להיחפז. איראן תשתנה מעצמה.
פרץ לא עשה את החיים קלים לאנשי שלאף. הוא הביע נכונות להתעמת מול ברק, ומקורביו אמרו לקול ישראל [141] כי "גורמי הון ושלטון" עומדים מאחורי מסע ההכפשות נגדו כדי לדחוק אותו ממשרד הביטחון.
על מנת להבין למה כיוונו דבריו יש לשים לב לכתבה של סימה קדמון [142] שבה דיווחה על פגישה בביתו של ברק בתל אביב בראשית נובמבר על ענייני היום, ובה היה שילוב של גורמי בריטיש גז, "הרפורמות", וקדימה. בפגישה לא היה איש ממפלגת העבודה, והרכב המשתתפים מלמד כי באותה תקופה השתייכותו של ברק למפלגת העבודה היתה מופשטת בלבד, ולמעשה הוא כבר עמד בשתי רגליו בקדימה. בראיון עם נחום ברנע הוא נשאל במה יבדיל עצמו מקדימה, אחרי שיבחר לראש מפלגת העבודה, והוא ענה: "אני לא מקבל את רעיון הבידול של מפלגת העבודה. זה בא מחולשה, זה תמיד מזיז אותנו מהמרכז. הציבור רוצה אנשים מפוכחים, מרכזיים" [143] . כלומר: ברק יביא כראש מפלגת העבודה לחיבור עם קדימה, ואולי יתמודד על ראשות המפלגה המאוחדת. במילים אחרות, כישלונו של שלאף בהקמת קדימה לא יביא סוף פסוק למרכזיותו בהפעלת הפוליטיקה הישראלית, אלא יעביר אותו לפאזה אחרת.
בפגישה השתתפו: אמנון ליפקין-שחק, יעקב פרי, גד סומך, עמוס ירון, ראובן אדלר, רם כספי [144], אבי טיומקין, יוסי גרוס, אוריאל רייכמן, אביאם סלע. כמובן, שאין כאן טענה כי כל המסובין הם אנשים מושחתים ורתומים לעגלתו של שלאף, אבל ללא ידיעתם של כמה מהם, באמצעות ברק ושחק הם נרתמים בבלי דעת לאינטרסים של המושך בחוטים.
על פי דיווח בדה מרקר [145] יעקב פרי, יוסי גרוס, וגד סומך היו מן המשתתפים בהקמת פורום לשינוי שיטת הממשל ברוח "הפרדת הסמכויות", ושמה - "יש תקווה".
אין ספק כי יוזמה של אישי ציבור וכלכלה, "מלח הארץ", ברפורמה בסדרי השלטון היא תופעה ברוכה, ורוב המשתתפים הם בעלי כוונות טובות ונכונות. הצורך לחולל רפורמה בסדרי השלטון בישראל מקובלים על רבים וטובים. הבעיה היא שהגורמים המושחתים ינתבו את היוזמה הרחק מכוונת "האנשים הטובים" לכיוונו של המושך בחוטים היושב בווינה שמזימתו היא להרוס את סדרי הממשל בישראל מיסודם.
לקראת שובו של ברק לחיים הפוליטיים, התבררו קשריו ההדוקים עם שמעון שבס. הדבר מפליא ביותר מכיוון שרק שנה וחצי קודם לכן אמר שבס על ברק שהוא "בייש את זכרו של רבין" [146]. על פי מעריב 7.1.06 היה שבס פעיל מאוד מאחורי הקלעים, ואירגן את חוג מקורבי רבין מעמק חפר למען ברק. בראיון לקול ישראל [147] הרחיק שבס ואמר כי הוא היה זה שיזם את הפנייה לברק בעיצומה של מלחמת לבנון. מוזר מאוד שדווקא שבס, שמזמן נעלם מן הנוף הפוליטי בישראל [148] קם לתחייה דווקא בעיצומה של מלחמת לבנון לחדש את הקשר עם ברק. מרדכי גילת עמד על הקשר שבין שבס לבין שלאף, בלי לציין את שלאף בשמו [149]. נחום ברנע מעלה תמיהות דומות, ודווקא כן קושר את שבס לשלאף, ומציין את התמיהה חסרת הפשר על שהיה זה ברק שכינה את שבס "מלך הקזינו" בגלל קשריו עם שלאף. [150] מדוע שלאף היה מעוניין בחידוש הקשר הזה דווקא אז? יש השערה שיש לבודקה—מלחמת לבנון היתה בבחינת התנתקותו של אולמרט מן המסלול שהותווה לו להמריץ את הנושא הפלסטיני, והדבר לא עלה בקנה אחד עם האינטרס של שלאף בעניין עסקת בריטיש גז. החשש שישראל תפנה כעת מן העניין הפלסטיני לעניין הלבנוני היתה עלולה לסכל את העסקה. האם זאת הסיבה שאולמרט לא אישר פעולה קרקעית? האם שלאף הכתיב לו להתנתק מהר מן העניין הלבנוני ולחזור לעניין הפלסטיני? האם העביר שבס מסרים משלאף לאולמרט? האם זאת הסיבה שאולמרט ופרס דחו את היוזמה הסורית, מכיוון שגלום בה דחיית העיסוק בבעיה הפלסטינית ועיכוב השלמת העסקה למועד לא ידוע? האם הם פנו לאופציה הסורית אחרי שהבינו שהדרך לשידול חמאס להצטרף לעסקה עוברת בדמשק? יכול מאוד להיות כי התשובה היא תמימה וממלכתית, אבל המעורבות של אנשי שלאף, כפי שהתברר מגילוייו של שבס עצמו מעוררת צורך לרדת יותר לעומקם של דברים.
חוליית קשר בין שבס לברק הוא גם עו"ד אלדד יניב [151] העומד בראש קבוצת משקיעים לעסקים שיזם שבס. [152] יניב גם היה העו"ד של שר האוצר הרשזון, כלומר: הקשר של ברק לקדימה הרבה יותר מהותי ממה שנראה כלפי חוץ. [153] כמו כן הוא עורך הדין של דוד אפל [154]
כמה מוזר שאישים שקטלו את ברק בביטויים החריפים ביותר האפשריים: שבס, רמון, משה שחל פתאום מצאו בו גואל ומושיע! בעיצומה של המלחמה, כך התברר, גם פרס מצא לנכון, ממש בימים ששבס קיים עמו את מערכת ההתייעצויות עם ברק, להתייעץ עם ברק על מהלכי המלחמה [155]. האם באמת היה פרס מעוניין לשמוע מברק את עצתו הביטחונית, או שמא הצטרף למסע השכנוע של שבס? יש לשים לב כי בראיונות לרדיו וכן בראיון עם בן אליעזר 7.1.07 , הם דיברו בהעדפה שיקבל את תיק הביטחון, ולאו דווקא את ראשות העבודה. לשבס זה נראה דוחק יותר. ושוב, התופעה המתמיהה שאירועים מהפכניים, ושינויים דרמטיים חסרי הסבר בעמדותיהם של בכירים קשורים, באופן כזה או אחר, במושך החוטים בווינה. האם מסעו של שבס ומגעיו עם חוגי שלאף לא היה אלא העברת מסרים של "המושך בחוטים" לאן הוא רוצה לראות את המלחמה מתקדמת?
AI&PIISRAEL


Разработано LiveJournal.com