aveterra (aveterra) wrote,
aveterra
aveterra

Коррупция 8 (аналитический обзор) иврит.



גזפרום

בינואר 2008 החליטה חברת בריטיש גז לסגור את משרדיה בישראל, לאחר שנואשה מיכולתה להתגבר על הסיבוכים האינסופיים במסדרונות השלטון הישראלי, אבל בעיקר בגלל הכישלון לשכנע את חמאס לקבל את המצע המדיני של הקוורטט על מנת להתגבר על המצב שנוצר בעזה עם תפיסת השלטון בידי חמאס. יחד עם זאת, היא לא ויתרה על הזיכיון, והמתינה להתפתחויות. מסעו של קרטר, ומגעי ישראל-חמאס בדבר הודנה, השאירו את החברה בעמדת המתנה להתפתחויות עתידיות.
אחת מהן היתה העברת חלקה של בריטיש גז לענק הגז הרוסי גזפרום [162]. מאז ומתמיד התעניינה גזפרום בעסקים בישראל, וראשיה היו באים לעתים מזומנות לישראל על מנת שתתחבר לרשת הגז הרוסית. [163]
ואולם, מראשית 2007 התחילו להתפרסם ידיעות כי בריטיש גז וגזפרום נכנסו לשיחות על מיזוג או שיתוף פעולה נרחב ביניהם. [164] טבעי כי גם מצבור הגז בעזה יהיה נושא לדיון ביניהם.
ואכן דווקא אז, כאשר נפוצו הידיעות על מגעי ענקי הגז הבריטי והרוסי, באמצע ביקורה של שרת החוץ האמריקנית, קונדוליסה רייס בישראל באוקטובר 2007, יצא אולמרט לפגישת פתע ברוסיה – לבדו -- לשיחה עם פוטין בארבע עיניים! כך דיווח רמי יצהר באתר "עניין מרכזי" על הפגישה [165]: "ראש הממשלה, אהוד אולמרט, יוצא ביום חמישי במפתיע למוסקבה לשיחה אישית בארבע עיניים עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. בערב ישוב ראש הממשלה לארץ. בירושלים דווח לקונית על הפגישה במוסקבה לאחר שהוברר כי לא ניתן לקיימה בחשאי, אך מדובר כנראה באחת הפגישות החשובות שקיים אולמרט בשנים האחרונות - אמר ל''עניין מרכזי'' מקור מדיני בירושלים. אולמרט יוצא עם שלושה מלווים בלבד במטוס קטן וללא כתבים ישראלים."
זאת נראית יותר כנסיעת עסקים פרטית מאשר נסיעה מדינית של ראש ממשלה חרף הארשת של ה"חשיבות המדינית". מה יכול להיות אותו "מטוס קטן"? מן הסתם מטוס של איש עסקים פרטי, ובהקשר הזה זה יכול להיות רק ידידו בני שטיינמץ, שבמקרה או לא, מייצג את גזפרום בישראל [166], ושמו הוזכר גם כמי שהיה קשור במגעים של בריטיש גז בישראל. התופעה של ראש ממשלה, היוצא למסע עסקים פרטי במטוס פרטי, כנראה בחברת איש עסקים פרטי, ללא צוות מדיני ונפגש עם פוטין בארבע עיניים, הוא בפני עצמו חסר תקדים.
בראיון שהעניק אולמרט לידיעות אחרונות, 18.4.08, על שאלה בעניין גאידמק הוא התבטא באופן מפתיע כך: "אם תשאלו את גאידמק עליי היום, לא תשמעו דעה כל כך נחרצת עליי היום". ברנע ושיפר מוסיפים: "בירור שערכנו מעלה שאכן, מסתמן באחרונה מהפך ביחסים בין אולמרט לגאידמק. גאידמק הפסיק לתקוף אותו. "האם מעורבות תיווך אפשרית של אולמרט בין גזפרום לבריטיש גז הניעה את רוסיה לסייע לו במערכת הפנים ישראלית?
מטוסו של שטיינמץ כבר הוזכר במגעים קודמים עם הרוסים [167] . בביקורו של אולמרט כשר מסחר ותעשייה, הגיע גם שטיינמץ במטוסו הפרטי, והשתתף בשיחות עם ראשי גזפרום למרות שלא היה חבר רשמי במשלחת הישראלית.
המגעים עם גזפרום הם חלק אינטגרלי עם המגעים עם חמאס על 'הודנה'. לרוסיה, שלא כמו בריטניה, אין עכבות לעשות עסקים עם חמאס. לפיכך, השיחות על הודנה, המגעים עם גזפרום, ושליחותו של קרטר הם כולם פנים שונות של אותו דבר. כפי שחשף גלובס, הממשלה היתה שקועה בענייני העסקה אפילו במאי 2008.
על פי הכתבה של וייץ ובן דוד, ישראל היתה אדישה לחיזורים של גזפרום. מן הסתם אולמרט (ושרון) לא רצו לקדם עסקה המתחרה בעסקה הבריטית. העניין בגזפרום התעורר מחדש כאשר גזפרום ובריטיש גז החלו לגלות עניין משותף (כשם שהעניין בשלום עם סוריה התעורר עם התברר הקשר שלה להסכם עם חמאס)
המערב גילה חשדות עמוקים, שנבעו מן הגישה האגרסיבית של גזפרום, שהוא מונופול ממשלתי, [168] כפי שבאה לידי ביטוי בניתוק אספקת הגז לאוקראינה. וייץ ובן דוד מסבירים כי השיקולים האלה לא מעודדים את ישראל להתקשר בעסקה הרוסית, אבל כל החששות האלה נמוגו כאשר גזפרום התבררה כמושיעה אפשרית לעסקה בעזה.
אכן, דרך ארוכה עברה ישראל מן הימים שפסלה עסקה שבה היתה אמורה להשתתף חברה ישראלית, יחד עם חברה אמריקנית, תוך הבטחת מניעת כסף לטרור. כעת מדובר על חדירה רוסית למשק האנרגיה הישראלי, יחד עם חמאס, תוך פסילה עקרונית של חברות ישראליות, כאשר מן הרווחים ייהנו גורמי טרור איסלמיים ושל פת"ח.

חמאס

אחרי שליברמן ואלי ישי נועדו עם קרטר, ועל ידי כך נתנו לגיטימיות למסעו להסדר עם חמאס, באופן שיכול היה להפתיע הדיוטות, התקיימה פגישה מתוקשרת, 12.5.08, בין ישי לבין ראש המודיעין המצרי, עומר סוליימאן, שהגיע לישראל מנת לקדם הפסקת אש בין ישראל לחמאס. כפי שהסביר את פשר ההכשר שנתן לקרטר, ישי הסביר גם את ההכשר לעסקה עם חמאס בצורך לקדם את שחרור גלעד שליט [169]. האיתות היה ברור, ש"ס הניצית, תומכת בהפסקת האש. החייל החטוף שימש עלה תאנה "פטריוטי" להכשרת הפסקת האש עם חמאס. בכך גם אותת ישי כי הוא מצדד באסכולה לשתף את חמאס בעסקה, כדעת אולמרט וברק, ולא להחזיר את דחלאן לעסקה, כדעת רמון. הפגישות של ליברמן עם קרטר והפגישה של ישי עם סוליימאן העידה כי שלאף הכריע לטובת עסקה עם חמאס, אולי בעקבות הבשורות הטובות שעברו בתיווך של קרטר.
לדעת פרשן פלסטיני, סוליימאן ווערי, חמאס היתה מגרשת את פתח מעזה בכל מקרה, אבל עיתוי הפעולה נבע משיקולי העסקה. לדבריו, [170] הידיעות שפורסמו בלונדון כי העסקה קרובה לסיכום, הניעה את חמאס להחליט על הפעולה לפני שתיחתם. לדבריו, ההחלטה התקבלה בטהראן, מכיוון שאיראן גם רצתה לשלוט על אשקלון, כדי לשלוט על צינור הנפט אילת אשקלון, כחלק ממדיניותה להגמוניה על נתיבי האנרגיה באזור.
זה היה הרמז הברור ביותר לאחת השאלות המטרידות ביותר—מדוע אולמרט שם את פרוייקט בריטיש גז על שולחנו, על חשבון כל האלטרנטיבות האסטרטגיות האחרות, ובראשם הפיכת אשקלון לנקודת חיבור בין הקווקז ורוסיה למזרח הרחוק. בלי קשר למדיניות אפשרית של איראן, הרי ברור כי הפרוייקטים האסטרטגיים הקשורים באשקלון מייתרים את עסקת בריטיש גז. מכאן, שהעניין של חמאס בעסקה עשוי היה לנבוע גם מן האסטרטגיה של איראן שלא לאפשר את הפעלת צינור אשקלון-אילת כקשר אסטרטגי בין הקווקז ורוסיה למזרח הרחוק.
לימים התברר כי למחיקתה של אשקלון כצומת מעבר אנרגיה היה היבט אסטרטגי עוד יותר חמור. בתאריך 15.5.08 פרסם אתר המודיעין סיגינט כי הודו ביטלה עסקת נשק בת 2.4 מיליארד דולר בגלל דרישת איראן, שעמה נקשרה בעסקת גז. [171] כלומר: ערעור דימויה הביטחוני של ישראל הביא את הודו להרהר ביציבות הקשר האסטרטגי ונכונותה לשלם מחיר לאיראן עבור ביצוע עסקת גז, שהיתה יכולה לבוא מישראל.
ההסתבכויות עם חמאס היו רק חוליה בשרשרת של חוסר המזל שליווה את העסקה מראשיתה. אחרי שנדונה האפשרות לשיתוף גזפרום חלה הידרדרות מדינית בין בריטניה לרוסיה, ובפגישות שנערכו בקהיר בין שר הנפט המצרי לשר האנרגיה הפלסטיני ברבע הראשון של 2008 נדונה גם עסקת הגז כחלק מן האחריות הכוללת על אספקת החשמל ממצרים לעזה. [172] בעת שדברים אלה עולים על הכתב נבחנת האופציה המצרית של העסקה, שאיננה ברורה. מכל מקום, בריטיש גז היא בעלת מעמד חזק במצרים, ועקרונית אפשר להעביר את הגז למצרים ומשם לישראל. במקרה הזה ישראל תפסיד את האספקה האלטרנטיבית שעומדת בבסיס מדיניות האנרגיה שלה, ותהיה תלויה לגמרי באספקה המצרית.
האחריות של מצרים על העסקה תלויה כמובן בשאלה האם חברת CCC עם שלאף תהיה בעסקה, וזה מן הסתם עניינו של קרטר.
מצטיירת תמונה לא ברורה כל צורכה ועל פיה חמאס וCCC יגיעו להבנה על העסקה, גזפרום – כלומר, רוסיה או מצרים, יהיה הגורם המדיני שיהיה אחראי על מימוש ההתחייבויות, ישראל תורחק סופית, חרף האינטרסים הביטחוניים של חיל הים להיות נוכח במקום, והפרויקט יאוחד עם עסקת הגז בין מצרים לישראל, שפירושה תלות מוחלטת של ישראל במצרים, כלומר, בספָּק חיצוני יחיד.






איפיון האינטרסים של חבורת שלאף בעניין הפלסטיני

התהפוכות בעזה, ביחסי בריטניה ורוסיה וביחסי חמאס ומצרים אילצו את חבורת שלאף ליכולת תמרון עילאית כדי לפלס כל פעם דרכים חדשות. עיקר המחלוקת היתה האם לגרש את חמאס מעזה ולהחזיר את דחלאן או לשתף את חמאס בעסקה. הצעתו של קרטר לחזור למתכונת של ממשלת מומחים טכנוקרטית מצביעה בברור לכיוון עסקה עם חמאס. חמאס היה אמור "לא ללכלכך את ידיו" ולהסכים לסגת אל מאחורי הקלעים על מנת לאפשר למי ש"האופק הכלכלי" נוסח פרס (וליברמן... ) בראש מעייניו, למלא את קופות חמאס. לעומת זאת, רמון רצה לרסק את חמאס ולהחזיר את דחלאן, ופגישת ליברמן עם קרטר מעידה כי עבר למחנה תומכי חמאס.
מה שהיה מוסכם על כולם – להחזיר את הקשר בין רמאללה לעזה, אפילו תוך מתן מעבר בטוח טריטוריאלי לפלסטינים, לא רק מכיוון שהחברות הפלסטיניות השותפות להסכם מרכזן ברמאללה, אלא גם כיוון שייצוב שלטון חמאס פירושו שמיטת הקרקע החוקית לזיכיון שניתן לבריטיש גז מטעם הרשות הפלסטינית שמרכזה ברמאללה. לפיכך גם כיבוש ארוך טווח של עזה במתכונת "חומת מגן" לא באה בחשבון, מכיוון שחיזוק יסוד "הכיבוש" מחליש את הלגיטימיות החוקית של הרשות הפלסטינית לחדש את הזיכיון כאשר יפוג תוקפו.
ב- 17.5.08 התבטא לראשונה השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, כי הגיע השעה לבחון אם בכלל הרשות הפלסטינית שולטת בעזה, וזאת לנוכח משך הזמן שאין לה נוכחות באזור הנתון בשליטת חמאס. [173] הכרזות מן הסוג הזה הם סיוט לחבורת שלאף, מכיוון שאם הרשות הפלסטינית איננה בעלת מעמד חוקי בעזה, הרי פוקעת סמכותה לתת זיכיונות, או לחדש אותם.
בהופיעו לפני וועדת החוץ והביטחון של הכנסת ב-26.5.08 שלל אולמרט כל פתיחה שהיא של מעבר רפיח. כלומר: המעברים של עזה יהיו לכיוון ישראל וראמללה כולל מעבר בטוח בריבונות פלסטינית בין עזה ליו"ש.
למרבה הצער, גם הכנסת אשקלון לטווח הטילים הוא לטובת העסקה של עזה, מכיוון שהיא מבטלת את התחרות של אשקלון כצומת לקישור אוצרות האנרגיה של הקווקז ורוסיה למזרח הרחוק, ומייתרת את העסקה.
ישראל נכנסה לסיטואציה סוריאלסטית ועל פיה היא נלחמת על זכותה להפעיל את מעברי הגבול בין ישראל לעזה גם תחת אש המרגמות של חמאס, ולא חס וחלילה לנתק את הקשר הזה על פי ההיגיון המתחייב מן ההתנתקות מעזה [174]. אפשר להסביר את ההתעקשות הזאת בהסברים טובים ונכוחים, על הצורך למנוע משבר הומניטארי בעזה, אבל יש גם לקחת בחשבון את שיקולי העסקה: היא לא מאפשרת ניתוק בין רמאללה (וישראל) מעזה. יתר על כן, על פי ההבנות עם בריטיש גז, עזה תקבל את הגז מישראל, ולא ישירות מן הקידוח. מכאן, אם עזה וישראל מתנתקות סופית – אי אפשר לבצע את החלק הזה מן העסקה.
אשר לפיתוח מאגר הגז בחיפה, וְיתר פוטנציאל הגז בחופי ישראל - אין מה למהר....
מכאן, שהכפפת מדיניותה של ישראל לשיקולי עסקה אחת בינונית בהיקפה, גרמה לעיוות בשיקוליה הממלכתיים של ישראל, בתחום המדיניות, הביטחון והאנרגיה, וקירבו אותה למשבר בשלושת התחומים האלה.

ירושת אולמרט

ככל שהתהדקה לולאת חקירות המשטרה סביב צווארו של אולמרט התגבר הצורך להעמיד לו יורש, שישמור על האינטרסים של חוגי שלאף. מן הראיונות והפרשנויות בקול ישראל ובגלי צה'ל ב- 25-26.08 עולה התמונה הבאה: ברור לכל כי צפורה לבני, ממלאת מקומו של ראש הממשלה, ובעלת הסיכוי הגדול ביותר לשמור על מעמדה של קדימה בציבור, נפסלה מן הירושה, וחוגי שלאף חיפשו יורש שישמור על האינטרסים של החבורה כקבוצה, ושל המושך בחוטים בווינה. מתברר כי ליבני צורפה לקדימה רק "כקישוט" כמוה כדיכטר. נשיותה הנאה נועדה להיות העטיפה המבריקה המסתירה את תוכנה הסרוח של החבילה. הוזכרו שמותיהם של רמון, מופז, ויו'ר הכנסת, דליה איציק.
רמון הוא נציגו המובהק ביותר של שלאף, ומשאת נפשו לראותו כראש ממשלה בישראל. מופז לא מוזכר כמקורב שלו, אבל מקורב מאוד לדחלאן, ויש ידיעות שלא אומתו שקרובי משפחתו של מופז שותפים לעסקים עם דחלאן ואולי עם שלאף עצמו. דליה איציק מקורבת מאוד לפרס, ומכאן שגם היא שייכת עקרונית ל"חבורה". אם כך, רמון הוא הבחירה האולטימטיבית, ליבני היא הפסילה האולטימטיבית, מופז ואיציק הם דמויות בינים שאפשר לבנות עליהן את המשך השרשרת.
בישיבת הממשלה ביום 25.5.08 אמר אולמרט כי בעניין השיחות עם סוריה, ברק היה שותף מלא בעוד לבני "יודעת". בכך סימן אולמרט את המטרה האסטרטגית: יורשו האמיתי יהיה ברק [175], ו"המפץ הגדול" שתוכנן בפגישה בין בין שלאף, ליברמן ורמון בתורכיה, יושלם עם התמזגות העבודה בקדימה בהנהגת ברק. רמון, איציק ומופז הם רק תחנות בינים.

פרס וחברת PCSC
חברת PCSC שמימנה את גדודי אל-אקצה, והעומד בראשה, מוחמד רשיד, שלא הסתיר את כוונתו להשמיד את ישראל "בסבלנות", היתה קשורה גם בשמעון פרס, ונעזרה בו בהסתרת כספי ערפאת בארה'ב. להלן אנו מביאים את כתבת אתר Bloomberg האמריקני במלואה מפאת חשיבותה. עיקרה: קרן הון סיכון של פרס Evergreen Partners השקיעה את כספי PCSC בארצות הברית וייסדה עמה חברות קש ברחבי העולם, בין היתר באיי קיימן, בייחוד אחרי פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה, כאשר המוסדות הפיננסיים בעולם נזהרו מהשקעות של גורמי טרור פלסטיניים. על פי הכתבה, היו אלה הישראלים שפתחו עבור רשיד את עולם ההשקעות המערבי, וכל עוד התנהל תהליך שלום, וערפאת היה אישיות מקובלת בבית הלבן, לא היתה בעיה מיוחדת. אבל אחרי שקלינטון האשים את ערפאת בהכשלת שיחות קמפ דייוויד, ובייחוד אחרי פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה, היה קשה לפלסטינים לנהל עסקים בארה"ב, והם נעזרו ב- Evergreen Partnersבתל אביב המקורבת לפרס.
AI&PIISRAEL
Subscribe
  • Post a new comment

    Error

    Anonymous comments are disabled in this journal

    default userpic

    Your reply will be screened

    Your IP address will be recorded 

  • 0 comments