?

Log in

No account? Create an account

aveterra

Previous Entry Поделиться Next Entry
09:09 am: Коррупция 11 (аналитический обзор) иврит



Display posts from previous:


Related topics Replies Author Views Last Post

Who's brainwashed in America?
Liberals 68 Tom
1498 Mon Nov 01, 2004 5:57 am
livefree


Bush vs. Kerry on taxes
35 Anthony
688 Tue Aug 31, 2004 10:50 pm
LadyLiberty


Bush and Kerry Secret "Brothers"-- 2 sides of Caesar's Coin
Article on Membership in Yale's "Skull & Bones" Society 9 blueridge
340 Tue Aug 31, 2004 9:38 pm
LadyLiberty


How much do these people like Bill O'Reilly make
$$$ 46 Okay
800 Wed Jun 02, 2004 5:15 am
LaLePoP


Why are our jobs going away?
95 MarkH
1319 Mon Apr 12, 2004 10:23 am
Argyle


America’s Highway Infrastructure is Costing You Money
Feb 2004, Senate passed a $318 billion dollar six-year bill 3 James
212 Mon Mar 22, 2004 5:16 am
oddlycalm


JOHN KERRY AND BILL CLINTON V.S. BUSH AND....NIXION!!!!!!!
YES THAT IS THE SIGHN OF THE END OF THE WORLD 0 joseph-prodigie
303 Fri Mar 12, 2004 10:21 am
joseph-prodigie







Political Forum » Politics by Region » Middle East » Arafat's Legacy » Posts Page 1 of 1

FAQ Search Users Groups Who's Online Statistics Email Digests









© BulletinZ.com and its licensors, powered by heavily modified phpBB.

אם כך, כספי העם הפלסטיני הוסתרו בידי שלושה אישים: מוחמד רשיד, סוהא ערפאת, ושמעון פרס.

מלחמת לבנון

מלחמת לבנון השנייה נכשלה בגלל סיבות רבות, שנבחנו בהרחבה בדוח וועדת ווינוגראד. אבל הוועדה לא יכלה להעלות בדעתה כי אולי גם שיקולי העסקה שהסתתרו מאחורי הערוץ הפלסטיני קלקלו את החשיבה הממלכתית שהיתה חייבת להתרכז בניצחון על חיזבאללה.
מייד לאחר פרוץ המלחמה הפתיע ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בהכרזתו המהדהדת כי המלחמה "תמנף את ההתכנסות בגדה". כלומר: את מהלכי המערכה בלבנון חישב ראש הממשלה על פי צורכי מדיניותו הפלסטינית. כאשר פרצה מלחמת לבנון כבר הסתמנה הבעיה המרכזית שאיימה על העסקה- התבססות שלטון חמאס בעזה. אנו לא טוענים כי אולמרט כיוון את המלחמה כדי לעקוף את בעיית חמאס מכיוון חדש, אבל בהחלט אפשר לטעון כי משפרצה המלחמה, שיקולי הערוץ הפלסטיני האפילו על שיקול דעתו של אולמרט. הצורך "למנף" את המלחמה לצרכי הבעיה הפלסטינית נועד ליצור את הסביבה הפוליטית והאווירה הכלכלית המתאימה להוציא את הפועל את העסקה, חרף ההידרדרות הכללית בעזה.
לאולמרט היו שתי בעיות "פלסטיניות" שקילקלו לו את היכולת לנצח בלבנון: כיבוש טריטוריאלי של דרום לבנון עמד בסתירה לנסיגה שזה עתה הושלמה מעזה, והמטרה של נסיגה עתידית מן הגדה, ובעזה- איך ליצור כוח צבאי שיסייע לדחלאן לחזור ולשלוט בעזה, וגם יעמוד לימין הרשות הפלסטינית שתקבל את השליטה בגדה. הפתרון הזה היה בדמות כוחות בינלאומיים. אולמרט רצה לקבוע בלבנון את דפוס הפעולה העתידי בשטחים הפלסטיניים, ודפוס הפעולה העיקרי היה לשגר כוחות בינלאומיים ללבנון שיהיו קדימון לשיגור כוחות דומים לעזה ולגדה. בעזה הכוחות הבינלאומיים היו אמורים להבטיח את ביצוע העסקה לצדו של דחלאן.
הצורך לשגר לשטחים הפלסטיניים כוחות בינלאומיים נבעה מן הקושי המרכזי שבעזה שלט החמאס, ובגדה לא יכול היה אבו מאזן להעמיד כוחות פלסטיניים אמינים שיתפסו את מקומו של צה'ל הנסוג. מכאן, שבשיקולי המלחמה בלבנון לא ניתנה עליונות מוחלטת לכיבוש אתרי שיגור הקטיושות, ולניצחון על חיזבאללה, אלא ליצירת תנאים שיחייבו את הקהילייה הבינלאומית לשגר כוחות בינלאומיים חזקים כמודל לעזה ולגדה.
מערכת שיקולים זאת פותרת את חידת שיגור כוחות צה'ל "לכבוש" את דרום לבנון דווקא אחרי הכרזת הפסקת האש בידי מועצת הביטחון. רק כאשר אולמרט הבין שעל מנת לתת לקהילייה הבינלאומית הצדקה לשגר כוחות בינלאומיים צריך צה'ל לכבוש טריטוריה, ובלעדי זה לא ישוגרו כוחות בינלאומיים – רק אז הורה של "כיבוש" דרום לבנון. סימנו "כיבוש" במירכאות, כי לא היתה כוונה להשתלט על אתרי הקטיושות, אלא רק ליצור תשתית לגאלית לשיגור כוח יוניפיל משודרג.
וועדת וינוגראד לחקר כשלי המלחמה היתה ערה לבעיה זאת, אבל למרבה הצער לא התייחסה אליה בפרק הסיכום הקובע של עבודתה, ובנקודה קריטית זאת היא כשלה.
בקריאה בין השורות מתקבל הרושם כי צרפת, שייצגה את האינטרסים של ממשלת לבנון באותם ימים, לא נלהבה משיגור כוחות בינלאומיים, והעדיפה את "הקפאת המצב" כלומר: השארת כוחות כיבוש ישראליים בדרום לבנון. כך למשל העידה שרת החוץ, צפורה לבני, [176] על השפעת אירועי כפר קנא על המו'מ המדיני: "הדבר חיזק.... כמה תהליכים שפעלו לרעת עמדת ישראל ........ , הסכמתו של סיניורה להצבת כוח רב לאומי - הושעתה...., גברה התמיכה בעמדת צרפת לפיה יש להקדים הפסקת אש מיידית ולדחות לעתיד את ההכרעות המורכבות יותר הנוגעות לשורשי הסכסוך והמציאות המורכבת, כגון ההרכב והמנדט של כוח רב-לאומי מחוזק., האירוע יצר רתיעה מוגברת של כוחות רב-לאומיים פוטנציאליים להיכנס לזירה מפני שהיא נתפשה כאזור לחימה ממשי." כלומר: סניורה, באמצעות צרפת, ביקש שישראל תישאר בדרום לבנון ולא תמהר לצאת כדי שתשלים את המלאכה אחרי שתתעשת!! במקום אחר [177] הדגישה לבני כי "משמעות הסכם זה שישראל תהא עלולה להיתקע בלבנון עד סיום ההידברות." במילים אחרות: לבנון קיוותה כי ישראל תחזור לרצועת הביטחון ותחדש את מדיניות אזורי החיץ.
במקום אחר עולה כי שר הביטחון, עמיר פרץ, סבר [178] כי "צריכה להינתן הוראה לצה"ל להשתלט על מוקדי שיגור הרק"ק, (רקטות קרקע-קרקע) בהקדם האפשרי." מכאן, שפעולת צה"ל לא נועדה לחסל את אתרי שיגור הרקטות. למה היא נועדה אם כך? מתברר כי היא נועדה לאפשר לכוח רב לאומי לתפוס את מקומו של צה"ל הנסוג. [179] , "כוח רב לאומי חזק ובעל סמכויות אכיפה על פי פרק 7 למגילת האו"ם, שיוצב וייכנס לאזור בו יימצא צה"ל ויעסוק במימוש החלטות 1559 ו .1680"
התפיסה כי אל לה לישראל להסתבך שוב בביצה הלבנונית, וכי יש לצאת בהקדם ממלחמה חפוזה ולא מתוכננת, כפי שגרסה שרת החוץ, היא לגיטימית וראויה. בנוסף לכך יש לכבד את הבטחת קדימה לבוחר להעמיד כדגל את ההתכנסות בגדה, וקביעת גבולות הקבע של ישראל. מה שלא לגיטימי - לשלוח את חיילי צה"ל אל מותם כדי לאפשר תשתית לגאלית לשיגור כוח יוניפי"ל משודרג .
כפי שכבר ראינו, עוד לא נדמו הדי הקטיושות וכבר ליברמן אץ ביוזמות של "פיתוח כלכלי" לעזה, והצבת כוחות בינלאומיים בעזה. [180] הדרישה הישראלית לשגר כוחות בינלאומיים לגדה היתה דרישה קבועה בשיח הישראלי עם אירופה מאז. [181]
שיקולי העסקה, שהכתיבו העדפה של יצירת תנאים לכוחות בינלאומיים על פני כיבוש אתרי שיגור הקטיושות, בנוסף לנזק האסטרטגי שכבר גרם טננבאום בגלל הפרצה הביטחונית בקזינו ביריחו, היו מן הסיבות החשובות לכישלון המלחמה.
הגרעין האיראני

נזק אסטרטגי נוסף נגרם גם בהיערכות מול הסכנה האיראנית. מדיניותה של ישראל היתה להעדיף את הבעיה הפלסטינית על הבעיה האיראנית, מכיוון שהבעיה האיראנית היא "בעיה של העולם", והבעיה הפלסטינית היא הבעיה של ישראל. [182] ואולם, דבריו של היועץ לביטחון לאומי לשעבר, גיורא איילנד, רומזים על מניעים אחרים [183] בשורה התחתונה, את "פורום החווה" הנושא האיראני פשוט לא עניין. "כל ראש ממשלה בישראל... ובעיקר שרון, הרבה פחות חזק מכפי שהוא מצטייר בציבור. בעצם הוא נשלט על ידי אחרים... ברור לחלוטין שראובן אדלר ודובי וייסגלאס היו יותר חשובים מכל שר במדינת ישראל. שלאדלר אין עניין באיראן, שלדובי [וייסגלאס] אין עניין באיראן, מדינת ישראל לא מתעסקת באיראן". ובמילים אחרות: מכיוון שלווייסגלאס – כמייצג של שלאף - היה עניין בקזינו ובעסקת בריטיש גז- ישראל התעסקה בקזינו ובבריטיש גז - ולא באיראן.
מרוואן ברגותי
מכיוון שהשותפים בעסקת הגז בעזה מן הצד הפלסטיני הם ראשי השחיתות הפלסטינית ונציגי המיליציות, ברור מדוע ישראל (ובריטניה) לא איפשרה רפורמות פלסטיניות שירחיקו אותם מן השלטון. סוגיה אחרת נוגעת למנהיג התנזים מרוואן ברגותי שנשפט והורשע לכמה מאסרי עולם על כמה וכמה מעשי רצח וטרור.
ברגותי מומן על ידי החשבונות שניהלו הישראלים בז'נבה, ואחר כך הקולות שנשמעו בזכות שיחרורו המוקדם באו בעיקר מאותם חוגים: שמעון פרס אמר כי לאחר שיבחר לנשיא יחון את ברגותי, חסון נועד עם מקורבי ברגותי, ואולמרט לא שלל את שחרורו [184]. המרחיק לכת מכולם הוא שר התשתיות בן אליעזר שאפילו הרחיק לכת באומרו כי את ברגותי יש לשחרר אפילו בלי חילופי שבויים עם חמאס. [185]
ברגותי דוגל בפיוס עם חמאס, הוא אמור להשתחרר במסגרת העסקה עם חמאס או מייד אחריה, והוא חלק מן התוכניות לבצע את העסקה יחד עם חמאס.
העיתונות
העיתונות הישראלית נרדמה בשמירה. באופן כללי העיתונות היתה ערה לבעייתיות של התנהלות ממשלת שרון, ואחר כך קדימה, אבל כל הידיעות בעניין בריטיש גז לא חרגו ממדורי הכלכלה, כולל חשדות של מעורבות שלאף בעסקה. גילוייו המרעישים של עוזרד לב על מימון הטרור בידי ישראלים לא הוזכרו כלל, וספרו, שהיה אמור להרעיש את אמות הסיפים לא חרג מסיקור מנומס במדורי ביקורת הספרים.
רק אחרי מלחמת לבנון השנייה, התחילו כמה עיתונאים לחשוד שמא אין פה עניין בשחיתות רגילה, אלא בהשחתה מכוונת ביד בעלי אינטרסים. ארי שביט [186] מהארץ למשל חשד כי מי שמכוון את מדיניות ההשחתה של אולמרט אינם אלא בעלי ההון שזכו בנתחים טובים מן ההפרטה. אי אפשר לבוא אליו בטענות כי לא יכול היה להעלות בדעתו שסיבת ההשחתה הם כספי ערפאת ושלאף ששיחדו פוליטיקאים בכירים בדיוק לצורך זה. הוא גם אינו חוסך שבט לשונו מעמיתיו העיתונאים על האיפה ואיפה בטיפולם בקדימה לעומת טיפולם בנתניהו. [187]
רוב החומר שהובא בחיבור זה לקוח ממקורות גלויים. אם קצת סקרנות, וקצת תום לב היה אפשר לעלות מזמן על סכנת ההשחתה הזדונית המאיימת על ישראל מבפנים.
סיכום
ממשלת ישראל איבדה את עצמאותה. מדיניותה מוכתבת על ידי גורמים מאפיונרים שקנו בכסף את ראשיה ומצמידים לראשיהם אקדח הטעון בהוכחות הנחוצות למשטרה להעמידם לדין. מרטין שלאף, מושך בחוטים בווינה, וממשלת ישראל איננה יותר מאשר להקת מריונטות הנעות על פי תכתיביו. מצד אחד הוא מפתה אותם בשוחד ומצד שני מאיים עליהם בהסגרתם למשטרה אם לא ייכנעו לתכתיביו. מצדה, ממשלת קדימה מנסה להעביר "רפורמה" במשטר שתשחרר את הפוליטיקאים המושחתים מאימת החוק, ועל ידי כך הם גם משרתים את האג'נדה של שלאף. יתכן, כי הם גם רוצים להגן על עצמם מפני החומר המרשיע הנמצא בידי שלאף נגדם.
שלאף היה בעל בריתו האסטרטגי של ערפאת והיה הכלי היעיל ביותר שלו בהמשך המאבק בישראל אחרי הסכמי אוסלו. גם אחרי מותו של ערפאת, והרחקתו של מרטין שלאף מישראל בגלל עסקי השחיתות עם ראשי המדינה, הוא ממשיך להפעיל את המערכת הישראלית מרחוק על פי צרכיו ותוכניותיו שמטרתם ריסוקה של ישראל מבפנים תוך כדי גריפת הון לעצמו.
כרגע עומדת על הפרק עסקת הגז של עזה. העסקה הזאת בולמת את פעילות צה"ל בעזה, וכשם הקזינו מימן את כוח 17, עסקת הגז מפעילה את ראש ממשלת ישראל להשכין שלום בית בין פתח לעזה, והתוצאה המיידית—חידוש הקסאמים על הנגב. אולמרט אחוז תזזית בוויתורים בלתי מוסברים במרוץ נואש בעקבות הזמן. ברגע שוויתוריו יעברו את הסף של מימוש העסקה, כמו הקזינו ביריחו, כך גם כספי הגז יממנו את הטרור דרך חברת PCSC בין אם תישאר בידי פתח, בין אם תעבור לידי חמאס.
אם אבו מאזן לא יוכל לסייע – הוא יוחלף בהנייה. אם הנייה לא ישתף פעולה—הוא יחוסל במסגרת "המלחמה בטרור". אופציה נוספת – החלפת אבו מאזן בצעירי התנזים, כמו ברגותי ודחלאן. יש כמה וכמה עסקאות טובות יותר לישראל מן העסקה המסוכנת הזאת, שאותם ניסה לקדם שר התשתיות, בן אליעזר, (בלי למשוך את ידו מן העסקה) אבל רק עסקת עזה מצויה על שולחנו של ראש הממשלה, ורק היא זוכה לעדיפות לאומית עליונה.
חוץ ממימון הטרור נגד עצמה, תופעה חסרת תקדים כשלעצמה בעולם כולו, המערכת של שלאף גורמת ביודעין להחלשת שלטון החוק ומניעת אמצעים מן המשטרה. המטרה הסופית—מערכת משפט מעוקרת, מערכת משטרה עלובה הקשורה במאפיות הישראליות, רשות שידור תלויה בפוליטיקאים ובניית לחצים עולמיים לחזרה לגבולות 1967 במקרה הטוב, ולגבולות 1947 במקרה הרע. כל זאת, בתקופה אסטרטגית יוצאת מן הכלל שבה יכלה ישראל לבנות לעצמה עוצמה אזורית בלתי רגילה. במקום זאת—ישראל הולכת לקראת אובדנה. העיתונות הישראלית היתה מודעת באופן כללי למעשיו של שלאף, אבל לחוסר ערנותה היה תפקיד מכריע לכך שהוא יכול היה לקדם את תוכניותיו באין מפריע. תמוהה מאוד ההתעלמות של העיתונות מספרו של עוזרד לב על מימון הטרור. אילו הייתה העיתונות שמה לב היא יכולה הייתה לעצור את ההידרדרות הנוראה בזמן. אפשר להסביר את ההתפתחויות המתארות בחיבור הזה באופנים שונים, מזוויות שונות, ואכן רוב הראיות הן נסיבתיות. אבל המכלול יוצר תמונה די מפחידה. אם תימשך המגמה המתוארת כאן ישראל תיהפך למקום שלשלאף וידידיו יהיה כיף לחיות בה במקרה הטוב, והמדינה תאבד במקרה הרע.
סוף.

AI&PIISRAEL


Разработано LiveJournal.com